מאז שהתחלתי את הצום... לא מדויק... מאז שנפרדתי מהאקסית, לפני חמש שנים... האנרגיות המיניות שלי והדרך שאני מתמודד... מתנהל איתן, מזכירות לי תופעה פיזיקלית שנקראת זרימה לא יציבה במערכת לחוצה... שזאת תופעה שבה לחץ משתחרר דרך מעבר צר ויוצר תנודות, רעידות והתנהגות כאוטית של הזרימה... או בקיצור, הצליל הצורם הזה שיוצא כשמותחים את הזרבובית של הבלון לצדדים בזמן שהבלון נפוח... וואו, האנלוגיה הפיזיקלית/מדעית הזאת כל כך מדויקת בכל כך הרבה רבדים...
בכל אופן...
חמש שנים בלי חיבור אינטימי אמיתי.
שלוש שנים בלי נגיעה אינטימית מבחורה... עזבו אינטימית... בלי נגיעה מבחורה.
וכמות מטורפת של שיחות שלא עברו את ה־10 משפטים.
כמות עוד יותר גדולה של מאצ'ים שבכלל לא התחילה מהן שיחה.
כמות לא ריאלית של נשים עם יציאות מסריחות, שבטוחות שהן קוראות אותי כמו את כף ידן.
ומידבר של תשומת לב נשית פי 10 בגודל ממדבר סהרה.
כמות הלחץ, התסכול... חוסר הביטחון... העצבים... הדיכאון... יש כל כך הרבה רגשות שמצטברים אחרי תקופה כזאת, שהלחץ שמצטבר יוצא בסוף בצורה כל כך לא אסתטית. ממש כמו החצי נוד שיוצא מהבלון כשמותחים את הפייה שלו ונותנים לאוויר לצאת לאט... אתה לא יכול לשחרר הכול על מישהי על ההתחלה. אז במקום זרימה חלקה... הכול יוצא ברעידות ובקולות מביכים ולא אלגנטיים. לא כי הבלון... אני... עושה משהו לא בסדר, אלא פשוט כי יש יותר מדי לחץ מאחורי פתח קטן מדי. שוב מדהים הרבדים של המטפורה שלי... מקווה שאת מעריכה את הגדולה מאחורי הקישור.
זה מרגיש כאילו כל אינטראקציה עם אישה עוברת דרך מערכת שנמצאת בעומס יתר. יותר מדי רעב... רעב זה אנדרסטייטמנט... גווע ברעב... יותר מדי התרגשות. יותר מדי משמעות על כל הודעה קטנה.
אז במקום כריזמה רגועה... של בלון עם מעט הליום... את יודעת, הבלונים העייפים האלה שמסתובבים במרחב, חצי גובה, וכשאתה מזיז אותם הם זזים רגוע יותר, בלי דרמה... יוצא לי רזוננס עצבני של מערכת שלא חוותה שחרור כבר המון זמן.
אין לי אפשרות אחרת... האפשרות השנייה היא לשחרר הכול. אני חייב לצמצם את פתח היציאה. את יודעת מה קורה כשמשחררים בלון מלא בבת אחת... הוא לא טס בצורה אלגנטית. הוא מתעוות, ועושה קולות מחרידים, מסתחרר באוויר בלי שליטה עד שכל הלחץ נגמר... ואז נופל כמו גוויה... ואני לא רוצה לדמיין איך נראית ההתנהגות האנושית המקבילה לשחרור מלא של כל הלחץ בבת אחת
אני צריך ללמוד להחזיק את הלחץ הזה תקופה. בצורה יפה.. לייצב את הזרימה. לתת למערכת להתרגל מחדש לתקשורת בלי שכל שיחה תישמע כמו פלוץ בפיץ' גבוה.
טיפה מלחיץ לחשוב על הרגע שמישהי תיתן לי את המקום לשחרור המלא... זה כנראה יהיה אחד הרגעים הכי עוצמתיים שהמערכת הזאת חוותה שנים... למרות ששוב אם מקבילים את זה לבלון מלא שמשוחרר לחלוטין.. זה לא יראה טוב... צריך לדעת להחזיק בלון כזה כדאי שהאוויר ישתחרר חלק.
ממש מסקרן אותי לחשוב איך הצד השני יחווה שחרור כזה.
אני חייב לשחרר לחץ. סורי שזה יוצא ככה
זה עדיף על
ואוו זה נשמע כמו שילשול... צריך לחשוב שוב על החלק של לשחרר הכל... בלי להקיא... אבל זה כבר בעיה לאני בעתיד