אני לא חושב שתחושת הכוח שלי על נשלטת מגיע מזה שהיא מגדירה אותי כשולט שלה.
הכוח מגיע מהאמון שלה בי.
לא רק כשולט.
בעיקר כבן אדם.
אנשים רואים חוקים, הוראות, קול רגוע, אולי אזיקים, ומקשרים את זה לכוח.
וזה חלק מזה, ברור...
אבל זה המעתפת החיצונית
זה לא העיקר.
לתת הוראות כל אחד יכול.
גם לדבר בקול רגוע זה לא קשה.
ולקחת שליטה זה לא כזה מסובך.
החלק הקשה מגיע אחרי שהיא כבר נתנה לך את השליטה
שם כבר לא מספיק להישמע דומיננטי.
שם צריך להיות נוכך באמת.
להיות איתה בכאן ועכשיו
גם כשהיא בדרופ
גם כשהיא מבולבלת
גם כשהיא חשופה
גם כשהיא צריכה רגע להבין מה קורה לה
בשביל זה צריך נוכחות
לדעת מתי לדחוף קדימה.
מתי לעצור.
מתי לשתוק.
מתי להקשיב לה.
מתי לדובב אותה.
ומתי פשוט להישאר איתה וללטף.
מה שדוד בן אמר...
אם הכוח מגיעה גם האחריות
האחריות זה מה שנותן לי את תחושת הכוח
לדעוג שלא לשבור אותה בזמן שהיא איתי במצבים הכי שבריריים שלה.