לפני שידעתי שקוראים לזה בדסמ
לפני שהיה לי אוצר מילים.
לפני שידעתי להגיד דינמיקה, שליטה, כניעה, משחק, גבולות, סאב, שולט.
לפני שהיו לי כל המילים היפות האלה שמסבירות בדיעבד דברים שהרגש הרגיש לפני שהמוח ידע.
הייתה סיטואציה.
אישה.
מיטה.
משיכה.
רגע שכבר היה ברור לאן הוא הולך.
ואז היא הסתכלה עליי ואמרה
אני אתנגד... אבל על תפסיק.. טוב?
אין לי מושג איך לקחתי את זה כל כך רגוע.
לדעתי לא עניתי לה בכלל
לא היה שם דיון.
לא היה שם חוזה, מילת ביטחון.
וזה לא היה אחרי שום פוסט ארוך על מה זה אומר להיות שולט אחראי.
היה שם מבט.
חיוך קטן.
אתגר.
והבנתי אותה לפני שהבנתי את עצמי.
יש רגעים כאלה שבהם אתה מגלה בדיעבד שאתה לא נהיית כזה.
פשוט עברה עליי סוף סוף סיטואציה שהוציאה את זה ממני.
היא שיחקה את זה כל כך טוב.
המבטים של אני לא רוצה.
הדחיפות העדינות.
הכאילו בושה.
מדהימה.
ואני כולי התמסרתי למשחק.
לא בגלל האלימות.
לא בגלל רצון לפגוע.
אלא מתוך המשיכה הזאת להתנגדות.
לתגובה שלה.
לזה שהיא לא סתם נותנת.
לזה שהיא גורמת לי לקחת.
אני חושב שהרבה אנשים מגלים את הקינק שלהם הרבה לפני שהם יודעים לקרוא לו בשם.
הם פשוט קוראים לזה כימיה.
רגע מוזר.
סקס טוב.
משחק.
משיכה ללא שליטה.
רק שנים אחר כך, כשאתה כבר מכיר את המילים, אתה מסתכל אחורה ואומר...
וואלה, אז זה מה שהיה שם.
אני עדיין בקשר איתה, היא לא בארץ.
עברו מאותו לילה 6-7 שנים.
היא לא עשתה סקס מאז עם אף אחד.
אני הייתי האחרון שלה.
לא מרים לעצמי... יש לה בעיה לבטוח בגברים.