בכל ליל טבילה
הגוף שלי צורח אותך אל חדרי הנשמה
אני נכנסת אל המים שבע פעמים
ושבע פעמים אני טובעת ומתה
ושבע פעמים אני נולדת מחדש - אליך. שבראשי.
בבית, לא מחכה לי איש... אבל אני זקוקה ללהיות בטהרתי, לאחוז בקצות חוט של נצח, שלא מבדיל בין זמן לזמן, לגעת שוב בידיעה שפעם הייתי מוכנה לאיש... שפעם הייתי כלי טבול, מוכן לך*
רק פעם אחת, לא מזמן, בשיער רטוב ואדים על השמשה, העזתי לאחוז בפתיל הזה ולקשור לו רגעים בטלפון איתך... בסוף בכיתי. כמו תמיד. אפילו שניסיתי להיות גיבורה ולדבר רק על המלחמה
בכל ליל טבילה, הנשמה שלי צורחת אותך אל חדרי הגוף, מהדהדת געגוע שאין לו זמן ואין לו קצה ואין לו מזור
**************************************
* סנהדרין כב, ב: "אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שנאמר (ישעיהו נד, ה) כי בועליך עושיך ה' צבאות"
