לפני 3 שבועות. 31 באוקטובר 2024 בשעה 9:27
אחרי שריפת ה 7 באוקטובר... ואף על פי כן,
ואולי דווקא בשל כך... היעדרו, הגעגוע אליו -
שורפים מתמיד.
הקיום בין לוויה ללוויה, בין שכול לשכול, בין אובדן לאובדן , התחושה שהמוות נוכח בכל... לאן לאסוף את הצער בסוף היום?
אני בוכה. בשקט בשקט. שהילדים לא ישמעו. אומרת להם דברי חיזוק ואמונה
על מורה אהוב שפצוע אנוש, חבר שאיבד אח, חברה שאיבדה אבא... מתפללת איתם,
אבל בוכה לבד.
על עצמי, אני לא באמת מפחדת מהמוות... אולי כי אני לא באמת חיה ... כבר זמן רב כל כך.