ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

המינימום הנדרש

לא שיפוטי
לפני 5 שנים. 24 בספטמבר 2019 בשעה 14:49

קראת לי בכל השמות המשפילים שאתה אוהב. זונה, שרמוטה. כלבה מלוכלכת וחרמנית. אמרת לי לגעת בעצמי ולטעום, ואני שונאת את זה, אבל שלטת בי. סוף סוף שלטת בי, ואני התמלאתי אושר כמו שרק אתה יודע למלא אותי. עבדתי כל כך טוב ביום שהסכמת לפגוש אותי. רטובה וחרמנית ולא יכולה לחכות כבר. אף אחד בעבודה לא הבין מאיפה היעילות ולמה אני כל כך צוהלת. אבל אני רק הסתכלתי על השעון. בשמונה אני שם. בשמונה היד שלך תיגע בעור שלי, תעבור עליו לאט לאט לאט, וכל הכוכבים יסתדרו מחדש.

תמיד כשמתקרבת השעה אני נהיית מבוהלת. פתאום מתחרטת. עוברת למצב אוטומטי. מה יש לי, אישה רצינית ומצליחה שכמוני, קצת דתייה אפילו, ולכל השיט הזה. אבל אני יודעת שזה בדיוק מה שאני צריכה, שזה הדבר היחיד שמסדר אותי. שאני כלבה שמחכה לזין שיחבוט לה בפרצוף. המבט הרעב שמשתלט עלי והופך כל סנטימטר בגוף שלי לגדוש בתשוקה. אז אני פועלת על אוטומט. נותנת לך להוביל. אתה שולט ואני כלבה סתומה ומטומטמת, שרק מחכה לאות מהאדון שלה כדי לנבוח ולהגיש לו את הטוסיק.

אני זוכרת את הפעם הקודמת. בכל פעם שנגעתי בכוס שלי מאז הזיכרונות הציפו אותי עד שצבטתי את הפטמה שלי בכוח. חיכיתי לך בדירה של חברים שלי שנסעו לחו"ל. סגרתי את החתולה בחדר. גנבתי לחברה שלי את החוטיני השחור שנכנס לי לתוך התחת. אף אחד בעולם לא יודע מה אתה אוהב כמוני. אתה אוסר עלי להגיד תחת. כלבות אומרות טוסיק. אבל אני מתגרה בך תמיד. וחוטפת. כמה אני אוהבת לחטוף. מתחתי את החוטיני הזה על החריץ שלי שייכנס טוב טוב בפנים. בדקתי שוב שאין עלי שום שערה בכוס. אחרת אתה מתעלל בי איתן. אחרי זה אספתי את השיער בקוקו גבוה, הדגשתי שוב את האודם והשארתי אור על המיטה בחדר שינה ואור אחד בסלון.

בהתחלה חשבתי לחכות לך עירומה, רק עם החוטיני. אבל אז קצת נבהלתי. שמתי שמלה קצרצרה שרואים לי הכל. כזו שאתה אוהב, שאתה יכול לתפוס לי בכוס באמצע הרחוב או ליד אנשים, ואני צריכה להתנהג כרגיל. כאילו אני לא בוערת מבושה ומהשפלה. עליתי על עקבים. הרגשתי הכי מוכנה בעולם בדיוק בשעה שאמרת לי להיות. צייתנית.

 

דפקת בדלת ואני פתחתי.

 

מיד ראיתי את הג'ינס והחגורה, את הנעליים השחורות האלגנטיות, ואת התיק הקטן שהפלת. פחדתי להסתכל לך בעיניים. תפסת לי את הסנטר והרמת לאט, עד שהמבט שלי ננעל על שלך. כל ההגנות שלי הוסרו. המבט החרמני השתלט לי על הפרצוף. אני בטוחה שאתה רואה אותו, רואה אותי. אני חשופה לגמרי. רק מחכה שתבעל אותי כמו כלבה מיוחמת. העברת את היד על הפנים שלי כאילו אני סוסה שאתה רוצה לקנות. לאט לאט הגעת לקוקו. משכת לי אותו אחורה כמה שרק יכולת. ואז עוד קצת. כמו שאתה עושה תמיד רגע לפני שאתה גומר, ואז נתת לי נשיכה קטנטנה בצוואר. איבדתי שליטה על הגוף שלי באופן סופי.

אתה מריח אותי עכשיו. בודק שאתה מרוצה מהבושם ששמתי. בושם של ילדות חרמניות כמו שאתה קורא לו. יד אחת שלך כבר הגיעה לטוסיק שלי, דוחפת אותו קדימה. אתה אפילו לא מפשיל את החצאית. רק מניח את היד למעלה והחום של הגוף שלך, החום המרוקאי, כבר מטריף את הגוף האשכנזי שלי שרק רוצה שידפקו אותו. אני האשכנזיה הקטנה שלך, ואתה תשתמש בי עד שלא תישאר בנו טיפת כוח.

איך היה בעבודה, אני מתחצפת ושואלת. ומיד חוטפת ספאנק שמעיף אותי קדימה ואני מתערערת על העקבים וכמעט נופלת. ואז אתה דוחף אותי ברגל ואני מחליקה ונופלת על הרצפה כמו מטומטמת. הרגליים שלי טסות לכל כיוון ואתה רואה את הכוס שלי פתוח בתוך החוטיני המפגר הזה. הדלת עדיין פתוחה ואני שומעת זוג יורדים במדרגות. הלוואי שתסגור כבר. אבל אתה מורה לי להישאר על הרצפה ושואל אותם משהו, נותן להם להתעכב ליד הדלת כשאני על הרצפה, לא מצליחה להסתיר את מערומיי. אני מנסה לזייף כאילו אני מנקה כתם לא קיים ואז אתה קורא לי בקול - התיק שלך נפל, בואי תיקחי אותו. אני בטח מסמיקה עד שורשי השערות אבל מתקרבת על ארבע. לוקחת אותו משם והולכת. נראה שהגבר מרוצה מכל זה, והחברה שלו עצבנית על הנוף שנתתי לו. זה משמח אותי. נפרדת וסגרת את הדלת. ואז הרמת אותי מהכוס על שתי הרגליים.

 

מי את, שאלת אותי באוזן.

 

הכלבה שלך. ספאנק. אייהה הכלבה השרמוטה שלך. ספאנק. מהה מה אני צריכה להגיד. ספאנק. הטוסיק שלי בוער. את צריכה לסתום כשאני מדבר אלייך. למה אף פעם אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני בכלל חשבתי, לא אמרתי. שחררת אותי והצבעת על הרצפה. ירדתי לארבע והוצאתי לשון. הכנסת לי אצבעות לתוך הפה, הרטבת אותן ושמת לי בכוס. גם הוא היה רטוב. מרחת את המיצים שלי על הפרצוף שלי ועל התחת ועל הרגליים, כאילו אתה מתנגב מהכלבה המסריחה שלך. ואז הוצאת מהתיק את הקולר וחיברת לי. הריח של העור מילא לי את הנחיריים. הלב שלי טס לתחתונים. הרגשתי הכי בטוחה שאפשר.

הגעת למטבח ואני אחריך, צועדת על ארבע עם הברכיות השחורות הקטיפתיות ששמת לי. תמיד חושב על הכלבה שלך. זרקת לי את השניצלים על הרצפה שאוכל, וכל פעם שהתקרבתי עם הפה, כי עם הידיים אתה לא מסכים לי, משכת בקולר. זה הצחיק אותך, ואני כמעט בכיתי. אז בסוף נתת לי לאכול וללקק את הפירורים מהרצפה. תוך כדי שאתה בועט לי בתחת ומלטף לי את כל המסביב של הכוס עד שאני נטרפת. משגע אותי שאתה לא דוחף שום אצבע. חודשיים לא ראיתי אותך ואפילו אצבע אתה לא דוחף לי. אני כלבה שלא יודעת להתאפק ואתה חוגג עלי.

ואז הגענו לסלון. אתה כבר שבע, ואני מתפוצצת. בדרך ניסיתי לחכך את הכוס ברגל שלך וחטפתי כאפה בטוסיק. הוא היה לבנבן כשהתחלנו, עכשיו הוא בטח אדום כמו סלק. אבל את סדרת החינוך המלאה אתה שומר לסלון.

 

התיישבת על הספה והעמדת אותי מולך. עומדת על הברכיים. פתחת את החגורה לאט ושלפת את הזין שלך. אדום, עבה, מתנשא וישר. עומד כמו סלע. היד האחת שלך מלטפת אותו בעדינות והיד השנייה מטיילת לי באדנות על הגוף.

שלום לך
שלום אדוני

שחררת לי את הקולר. זה הזמן שלי להוריד כל פריט לבוש שעלי ולהיות עירומה לגמרי. אני בחורה דתיה עדיין ויש לי קצת בושה, אפילו עכשיו. אבל אין לי ברירה. הכל יורד לגמרי לגמרי. אפילו החוטיני.

תעמדי על ארבע ותסתובבי
אני מצייתת
מה את רוצה ממני?
אני רוצה שתחנך אותי, שתהפוך אותי לכלבה המחונכת שלך. רק שלך
אני שומעת אותך מתפשט מאחוריי
ואז החגורה נוחתת לי על הגב בהפתעה
אאעעהההההה
מה שכחת?
אדוני. סליחה אדוני.
מה את רוצה ממני?
אני רוצה שתזיין אותי אדוני. שתדפוק אותי כמו שרמוטה רעבה ותמלא אותי. שתשאיר אותי מטונפת כמו שאני, אדוני. אני רוצה לציית לך

הידיים שלך נשלחות מאחור אל השדיים שלי
המגע שלך נהיה אוהב, רחום
אתה ממולל לי את הפטמות. אחת אחת. לאט כמו שרק אתה יכול. צובט אותן עד שאני נאנקת. שוכחת כל מה שהיה לפני וכל מה שיהיה אחרי, מתמכרת לרגע המדהים הזה. אתה, בלי אף אחת. אני מולך. כולך מרוכז בי, אני שלך לגמרי. אתה צובט חזק ואני מגרגרת. רוצה למשוך את זה עוד.

אז תופס לי בשתי הרגליים. מרחיב את הזווית של הרגליים מעט, מרים את הטוסיק ובודק שהכוס שלי מוכן. אוהו כמה שהוא מוכן.

הנשימה שלי נעצרת.

ואז אתה חודר

אוי אלוהים. 

kinkit polania - כתיבה מחרמנת ביותר!!!
לפני 5 שנים
דיוניסוס היווני​(שולט) - שמחתי לעזור :) תודה
לפני 5 שנים
השטן באדום​(שולטת) - וואו מטורף ישלך כתיבה מטריפה
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י