כן, את, אני מדבר אלייך..... זאת שקוראת עכשיו את מה שאני כותב, כן כן, את הבלוג הנוכחי ..... כן את....
את נהנת לקרוא את מה שאני כותב?
אז למה את לא מגיבה ורושמת מה את חושבת על זה? זה לא יבוא מעצמו, ולא, לא נולד הבן אדם שיודע לקרוא מחשבות (טריקים טלוויזיונים זולים)....
מה זאת האפטיות הזו? בטח חושבת לעצמך - מה פתאום הוא כותב ככה, הוא לא מכיר אותי ולא שולט בי.
מכיר אותך מצויין - את חיה במחשבות ודמיון שמישהו יקשור אותך, ישלוט בך, ידבר אלייך בצורה קשוחה,....
(שורה מתחת) - ושיהיה נחמד, אוהב, ופרטנר לחיים - איזו יפות נפש (זה מגיע אחרי זה).
בפועל - אין לך את האומץ לצאת מהוירטואליזציה הזו, ואת חיה בין מציאות לדמיון. רוצה לצאת מהדמיון למציאות?
אז אולי תסגרי את הפה מרוב התימהון, תוציאי את היד מהכוס המשופשף שלך ותתחילי להפעיל את המקלדת במקום את הדגדגן ולרשום את הדעות שלך לגבי מה שאני רושם?
את גם יכולה לרשום לי בפרטי (מי ישמע...)
אהבת? לא אהבת? אינטנסיבי מידי? (בעיה שלך), ומה את היית רוצה לאור זאת.....
ואולי, אולי זה גם שיעמם (לא מממן לך כרית, את אמורה לשמש כאחת....)
וממה את מפחדת כל כך? לא אוכל אותך וזה לא סיפורה של שפחה כאן. את רוצה תכתבי , לא רוצה , את יכולה לצאת מהאתר - לא מחזיק אותך כאן - זכות ולא חובה.
עצלנית? טוב - יותר טוב שלא תגיבי!
רוצה לצאת מהדבר הזה ולממש? סבבה, תכתבי לי בפרטי , ותתחילי ליזום - זה תפקידה של שפחה קודם כל כדי שהאדון ידע שהוא יכול לתקוף ולא להיות מזומן לבית משפט לאחר מכן על התרדה. (כן , לפעמים אנחנו צריכים אישור לפני שאנחנו לוקחים בכוח - זה העולם של היום אחרת קוראים לנו אנסים).
יאללה, תאשרי ותכתבי ונמשיך משם.
יש לך בבטן דיגי דיגי? זה מצויין, זה אומר שאני צודק, את נמשכת, ויש צד נשלט שבך ורטוב שבך שאומר שאת צריכה להתחיל להזיז את עצמך ולדבר איתי.
קדימה, המקלדת מחכה.... אין לנו את כל היום - בכל זאת אחרי שתאונני על הטקסט, יבוא לך פחות ....
בושה...!!!!
