את מסתכלת בטלפון לאחר שנשמע קול הודעה נכנסת לוואטסאפ שלך.
הכותרת הייתה - משימת מפגש . את כבר יודעת שמדובר בסשן.
ככה, באמצע הסיפריה של המכללה , באמצע התכוננות למבחן חשוב בפקולטה למשפטים, כשאת נוברת בתוך ספרי החוקים וסוגיות, הרעדתי את עולמך ואת כמובן הראית זאת בסימני רעדה עם ידך כשפתחת את ההודעה.
בוואטסאפ היה כתוב, כשתגיעי היום הביתה, בידקי את תיבת הדואר שלך. הוראות כבר יהיו מצורפות.
הבנת, שמכאן לריכוז טוטאלי במבחן, יהיה בזבוז זמן פיזי שלך מוחך, ומאמצייך,
כאשר כבר סימני רטיבות בין רגליים כבר הראות אותותיהם על הג'ינס הצמוד , שבאותו רגע הצטערת מאוד שבחרת אותו דווקא היום ביום מעונן אך אביך שכזה.
יובש הפה מרוב כמיהה לבא לבוא.
הגעת הביתה, ומיד מיהרת לפתוח את תיבת הדואר בכניסה לביתך. הייתה שם מעטפה יחסית עבה אך לא גדולה מאוד, הסתכלת בסקרנות ימינה ושמאלה , שמא איזה סוכן או מישהו עלול להבחין בך , למרות שאת גרה כאן, עדיין המסתוריות גברה עם הפחד כאילו מישהו מציץ בתוך הדברים הפרטיים ביותר שלך.
הגעת במהירות הביתה, בהתלבטות מטורפת אם קודם לפתוח את המעטפה או קודם להשיל מגופך את הג'ינס הדביק כדי לתת לגופך לנשום יותר.
החלטת לפתוח את המעטפה....
הייתה בה מעין מסיכת עיניים אדומה שיותר דומה לסרט קשירה. ודף הוראות מדוייקות.
"הגיעי לכתובת ביתי , הדלת תהיה פתוחה"
"את שאריותייך (הבגדים) השילי , קפלי במסירות, והניחי אותם על השולחן העגול שיהיה לידך בכניסת הבית"
"עלייך להיכנס לדירה, היא תהיה חשוכה, עלייך להישאר אך ורק עם המסכה"
"בחדר הסלון הישר מהדלת, תראי שטיח גדול, עלייך לעמוד במרכזו ולחכות להוראות נוספות ממני"
גרונך פתאום יבש , הרגשת שהמכנס לוחץ עוד יותר.... ומחשבותייך החלו לרוץ במהרה....
אם תרצו פרק ב', אתן מוזמנות לכתוב לי....
