לפני שנתיים. 18 בינואר 2022 בשעה 11:01
את מופיעה מולי, ככה פתאום, מהערפל ברחוב
כולך בוכה, רטובה, נראית כמו חתולת רחוב.
כל המייקאפ השחור המרוח מעינייך ללחייך מסגיר את העצב.
אני מרגיע, מושיב אותך מול תנור הספירלה שבסלון, מקלף אותך מהמעיל הרטוב
מתכופף אלייך , מחייך ואומר - יהיה בסדר, ומלטף את שיערך. את תופסת אך היד שלי שנמצאת בשיערך ומקרבת ללחי הקרה והעצובה שלך ומכרבלת עליה
אני הולך להכין לך תה, ונשב יחד ותספרי לי הכל, הטישו כבר בילד אין.
כשחזרתי ישבנו ודיברנו כל הלילה, וסיפרת לי על על צרותייך. אני לא אמרתי מילה, רק הקשבתי. הבנתי שזה מה שאת צריכה עכשיו.
