מי אמר שלהיות וולגרי זה תמיד דבר רע?
מי כמוני אשכנזי ממשפחה טובה , יודע לומר שנימוס זה הא' ב' שלנו.
אבל בא לי, כל כך בא לי, להוציא את האגרסיות מול מישהי שתכיל.
וכשאני אומר אגרסיות, אני לא מדבר על להרביץ, לא מדבר על אלימות - לא וולגריות וגועל מהסוג הזה....
אלה וולגריות של תאווה.
הרצון ללוש, לפמפמם, לחקור, ולהוציא את המיץ והתחושות לצד השני, למישהי שתרצה זאת.
מצד שני, גם לפרוץ חסמים מתורבתים - להגיד מה שבא לי, להשתמש בשפה בוטה , ולא להיות מנומס.
אין דרך להסביר את זה, זה בין הקלאסיות של "תמצצי לי" ל-"הייתי עושה אותך" , "על 4" , ולשמוע אותך אומרת "כן אדוני" ומחייכת.
ובכלל, לא להרגיש שאני גם מתנצל על זה.
כל אלו , הם ההיפך הגמור ממי שאני ביום יום. למרות שאני מאוד דומיננטי, ניהולי ומוביל ביום יום, אני לא וולגרי, אלה מנומס. אולי לפעמים אפילו ציני.... אבל לא אתקיף מישהי במשרד באמרה - הייתי עושה אותך . בטח בלי ההבנה שאקבל תלונה או סטירה וייתכן את שתיהן יחד- הן בצדק.
אני רוצה להרגיש את זה גם בחזרה . ברוטליות גם לכיוון שלי.
זאת אולי הדרך שאוכל להרגיש שלם ופתוח כלפי הצד השני.
וכל עולמי שלי....
נשמע מוזר? נשמע קטנוני? מה אתם אומרים? מה אתן אומרות?
