רוצה לחפור בך, להבין אותך, שתשתפי אותי.
לא לא , אל תתפשטי, יקירתי, זאת לא הייתה הכוונה.
הכוונה שאני מת להתחרמן איתך בשיחה, להבין אותך יותר,
בא לי לא להיקבר בשיחה, אלה להיות שותף לדרך.
כמו שני אנשים, זרים נמשכים, שרוצים לחפור אחד לשני כדי להכיר. ההבדל הוא, לא במסעדה, לא בבית קפה, לא באיזה חור נידח, אלה אצלך בסלון.
באמצע הסלון, עם שולחן מרובע ומפה לבנה, 2 כיסאות, צלי מעולה, יין, ומוזיקה מרגיעה.
בלבוש המתאים, סקסי, לא חשוף מידי, אלה מספיק שאשים לב אלייך,
ריחנית, ומוכנה לפתיחה. פתיחה של שיחה, של הרפתקה , לנבור ברחשי מוחינו,
רוצה לשמוע על ההיסטוריה שלך, רוצה שאת תוכלי לשמוע את ההיסטוריה שלי,
נכיר מה כל אחד אוהב, נדבר על הכל, על מזג האוויר, על קולנוע, על מוזיקה, על סקס , על בדסמ,
נוכל לומר הכל, בלי לשפוט אחד את השני, את תוכלי לומר את המילה שפיך ואם את אוהבת, או איך את אוהבת למצוץ, ואני אומר לך איך אני אוהב לדפוק,
ושנינו נחייך, נבין ונכיל אחד את השני, בלי לחשוב ולדאוג שאחד מאיתנו סוטה, אלה ההכלה ששנינו סוטים, וזה רגיל כי כולם סוטים, אבל לא כולם פתוחים,
לא כולם מכילים, ולא כולם רוצים להבין שהסטטוס קוו של תרבות ההתנהגות היא לא בקינקיות, אלה בלכבד אחד את השני, ולהבין אותו.
למה זה כל כך קשה לדבר על הכל בשפה פתוחה? זה כמו לדבר על האם אני אוהב חריף באוכל או לא - לכל אחד הטעם שלו.
ולפעמים גם להתמקד טכני על מה אוהבים לעשות לפיטמה של שד, בזמן שמורחים עליו קצף מתוק, או על הכמיהה שפעם מישהי תוכל לראות אותי משתין בשירותים, וההיפך,
אינה הופכת את השיחה לבנלית או משעממת - זה הכל בעיניי המתבונן.
ובכלל, נניח שכן, מה רע בבנאליות? מרוב רייטינג מתחלף המשוגע בעולמינו, דבר כבר לא מעניין אם הוא לא מיוחד ושונה - לא יודע אם בא לי להיות מיוחד ושונה, בלי להיות רגיל , גבר רגיל שולט, חרמן, קינקי שאוהב שילוב של סקס, רומנטיקה וכוח. זה לא כל כך קשה ובטח לא משהו מיוחד ולא רגיל. זה רק התרגיל.
ולפעמים נמאס מהצביעות, אלה פשוט בא לי פתוח, להיות מול מישהי שלא תשתעמם מהפתוח הזה.... ובעצמה תהיה פתוחה גם כן.
כמיהה כבר אמרנו?
מחשבות רבות שרודפות אותי בתקופה האחרונה.... אולי זה החום שמטפס לקראת יולי אוגוסט, אולי זה סתם המדבר היבש.... אולי...