את נכנסת אליי הביתה. הדלת הייתה פתוחה
את סוגרת ונועלת מבפנים
יודעת כבר מה הולך להיות...
אני יושב על הקורסא, מתבונן בך.
את מסתכלת עליי, ואני מהנהן לחיוב
את מתפשטת
כפי שקיבלת את ההוראות המדוייקות, את מסתובבת, בדיוק כמו שיפוד, כדי שיהיה רך בכל הצדדים....
אני מתבונן בך, כמו פנאטי לגוף שלך.
את נעמדת. ואני קם. את לא זזה
מתקרב אלייך, מריח אותך, מתקרב עד שאת רואה ומריחה את גופי עד זיפיי.
אנחנו קרובים במילימטרים בודדים.
אני מקרב את עצמי אלייך, לפיך, לאפך, לצווארך.
את יכולה רק להתסכל אך לא לגעת.
אני מתקרב מאחורייך, ומסניף את ישבך. אך לא נוגע.
מסובב בחזרה ומסניף את הכוס שלך, ללא מגע. מריחים את הלחות הרבה
נשימותייך מתגברות.
אני מרים את כף ידי מולך, ואת מרימה את שלך, במקביל אלייך.
אך ללא מגע
מריח את בית השחי שלך, ויורד לכיוון האגן.
מתפעל מהגוף המפוסל שלך.
מריח, מסתכל , על כל נקבובית.
אך לא נוגע.
מגיע לשדייך, ומתבונן בכל פיטמה, שכל אחד כל כך זקורה כי נראה שעוד שניה תצא מגדריה.
מריח, נושף, אך לא נוגע.
לאחר דקות ארוכות של המגע.
אני לוקח את הטלפון שלי, מסתכל עלייך.
מזמין לך מונית,
את מתלבשת, מחייכת,
ויוצאת מהדירה.
לאחר מכן אני מקבל הודעה ממך,
אדוני היקר, הגוף כמעט קרס, והרצון למגע פשוט קשה מנשוא.
כולי חרמנית, מטפטפת, ונדמה לי שיש לי גם חום , חום גוף שחייב להשתחרר.
אני מתחננת לעזרתך.
ואני בתשובה....
אני מאשר לך לחזור לכאן שוב....
אך לא מבטיח לפטור אותך מייסורייך....