המרפסת אצלי צופה לנוף יפה של העמק.
מרפסת שבה אני יכול להסתובב בדיוק כמו המחשבות שלי. עירום וחשוף בלי שאף אחד ידע ויראה אותי.
מרפסת שאפשר להסתתר בה למרות שהיא פתוחה לחלוטין,
כך אני יושב לי עם הקפה, וחושב מחשבות.
לאחר תקופה ארוכה שבה כמעט לא ראיתי את הבית, ואם כן זה היה בלילה, כשהכל סגור ומבודד, כולם במקלטי מחשבותיהם מפחד המגיע לבוא.
בעוד שאני ראיתי מראות קשים ביותר , חברים שנפגעים ונהרגים, נפצעים, מקום שנראה אולי הכי קרוב לגיהינום, תופת שלא נגמרת, ומחשבות שהנה עוד שניה וגם אני יכול להעלם מן העולם.
ואז ההגעה הביתה, לבית חשוך וסגור , שבו הדבר הראשון שאני עושה, כפי שכבר כתבתי בפוסטים אחרים, זה מוריד כל טינופת שמעלי, ומרוקן את עצמי, לא פחות.
ועם כל הבלאגן בימינו, חוסר הוודאות, וכן, גם הכובד הזה שתקוע לכל אחד בגרון (ממש סשן איזורי לגרון עמוק), אני יושב לי ברוגע פתאום , ביום הבהיר הזה וחושב לי מחשבות חשופות.
שואף את האוויר הנקי והשקט הנדיר של סוף השבוע ולפני החג, ונרגע, כמו תרפיה שכבר מזמן לא הייתה לי.
יושב לי במרפסת עם תחתונים בלבד, לוגם לי מהקפה, וחושב מחשבות..... ותוך כדי רוגע, שם בקצה שבו אני מרגיש שאני על גג העולם.
מתחילות מחשבות זדוניות...... (לפוסט הבא....).....
