בא לי,
שתבואי אליי...
כולך דרוכה, יודעת מה מצפים ממך, ומצד שני ההתרגשות מהלא נודע , הדמיון שמשתולל, וכן, גם החרמנות הגואה.
הדלת לא תהיה נעולה, ואת תיכנסי מעולם היום יום, לעולם שכולו טוב....
את נכנסת, סוגרת אחרייך את הדלת.
את מגיעה למרכז הסלון, עומדת באמצע הסלון, על השטיח הפרסי, רק מנורת הרצפה הגבוה מאירה באור חום צהבהב,
והספות בסלון העומדות מולך, נראה כבוחנות אותך.
נמצאת לבדך.... עומדת
את מרגישה שמישהו מביט בך,
אני שנמצא בצד החשוך, מביט בך מהצד, מפינת הסלון, בחיוך רב.
את נותנת מבט בהיל לרגע, ולאחר מכן מחייכת בביישנות.
היום את הולכת להיות יצירת האומנות שלי , אני אומר לך.
את מהנהנת, ומייד מתפשטת בצורה אוטומטית.
בסלון ישנו שולחן, גדול ממך בגובה בערך ב20 סמ בכל צד, ורחב ממך בהרבה כ30 סמ לכל צד.
שיכבי עליו על הגב. - את הולכת להיות שולחן הקינוחים שלי.
אני מביא איתי קצפת שהכנתי מבעוד מועד (לא הסינטטי כמו שיש בסופר), תותים, דובדבנים, פירות יער, וענבים ירוקים.
בין היתר יש גם יין לבן מבעבע, וסושי שמחכה לו בצד בנתיים.
אני מתחיל למרוח אותך בקצפת , בכל איבר בגופך, מרכז בשדיים הנהדרות שלך, וכמובן לא מפספס את הצד הדרומי, לקצפת הייתה קצת בעיה להידבק לשם, שכן הרטיבות הייתה חזקה ממנה , ולפעמים הכניע אותה לנזול על השולחן.
התחלתי לקשט אותך בדובדבנים ותותים, ובין לבין שים לך תות על שפתי דרומייך, ולאחר שקיבל את הרטיבות המותאמת,
שמתי אותו מעל שפתותי פיך, אומר לך להחזיקו, עד שלאט לאט הכנסתי אותו לפיך שיטעם מטעם שיכרון החושים והזימה.ג
ולאחר מכך קינחתי בהוספת פירות היער והענבים.
במספר תותים שעברו את התהליך מדרומי גופך לפיך, השקיתי אותך ביין לבן, ולאחר מכן הודית לי בכל שלוק - תודה אדוני.
רגליים פתוחות הוריתי, ואיברך האלוהי נגלה לעיני, כולו מלא קצפת וכל טוב.
הבאתי את ראשי אלייך, והתחלתי לרדת ולהרגיש את טעם הקצפת , פירות היער ומיצייך שהתרבו.
פי ניגר מהתפרצויות גופך, שעדיין התערטל במאמץ הגירוי. ופרצופי נהיה רווי מיצים וקצפת, בעוד שלשוני בתוכך.
יכולת גופך לזוז מוגבל עם שולחן היצירה שיצרתי ממך, בכל זאת לא צריך חבל כדי לקשור אותך ללא תזוזה....
ואת נאנקת ולשוני זזה בין חור ישבנך לבין מיצייך באיברך הדרומי, יוצר מעגל אלוהי של עינוג ועינוי זימתי פרי יצירתי.
את נאנקת אנקות , נותנת לעצמך להשתחרר בשאגות האנקה, לא יודעת אם את שיכורה מהיין ששתית, התותים המחרמנים, או חפירת לשוני בכל המצב האבסורדי הזה.
גופך תוך דקות רעד רעידות קשות, מרעיד את פירות היער, מרטיט את הענבים, ומפיל את הדובדבנים המקוצפים מגופך על השולחן שאת מנוחת עליו, חלקם גם נפלו על השטיח הפרסי היקר....
ואת נאנקת נאקות ארוכות באותם דקות של רעידות ועיוותי גוף.
אני מתנתק מדרומך, עומד מעלייך ומביט, ביצירת האומנות המופתית הגמורה והלא נגמרת שיצרתי.
התנקי אני מורה לך, והכיני את פיך בשבילי (בשבילו) אני מורה. ונקי את השטיח כאילו לא הייתה עליו רצפת (בליקוקים בבקשה).
ואת ללא זמן מנוחה , קמת והתחלת לבצע - ואני מחכה לך בחדר המיטות שלי, חדר המיטות של אדונך, עם הסושי.....
איך בא לי....