אני שואל את עצמי את השאלה המוזרה הזו,
אני בטוח שיש כאן זוגות (כאן או במרחב הגלובוס המשוגע הזה) אנשים עם מערכות יחסים כאלו.
הבעיה שאני לא מצליח לראות שזה מחזיק מים - מנסיון שלי ושיחות עם אחרים.
בסוף, כולם חוזרים למציאות הונילית..... ואולי אני טועה. (הלוואי).
אך בסוף, אני יכול לומר שלא מצאתי את המשוגעת מספיק, הרצינית מספיק שגם יש לה ראש על הכתפיים,
שרוצה ומחפשת את מה שאני מחפש. את סוג הפתיחות הזו מצד אחד, ומצד שני את אותו ערב תרבותי באיזו הצגה בקאמרי....
מעברי הקיצון האלו , שבין 2 חננות שנוסעים לאיזה פארק של דיסני, נהנים יום שלם, ובמלון משפריצים ומדברים מלוכלך כאילו אין מחר.
לחזור מערב שירה בציבור, ואז לראות אחד את השניה במערומי נפשם חשופים לגמרי בכל המוזריות שיכולות להיכנס לחדר..... ואין חוצצים בינינו.
וזה בגדול מה שאני כמהה.
לפני שנים רבות, הייתי עם מישהי בקשר רציני, ואחרי שנה של קשר, היא לחשה לי במיטה שהיא הייתה רוצה שאקרא לה שפחה.....
ככה הכל התחיל אצלי, למחרת כבר לא היינו יחד, אני אפילו לא זוכר מי נפרד ממי.
העניין הוא שאיך שמתחילים לקלף את את עצמינו ונותנים לעצמנו להחשף אחד בפני השניה, משהו לא טוב קורה..... והלוואי שאני טועה.
נקודה למחשבה....
