כל מה שתלוי מתייבש ונופל

בהעדר מדיניות מסודרת, 

כאשר כל אחד אומר אחרת,

כאשר אני שם עליי את המדים,

ויוצא בשביל המדינה למרחקים ארוכים,

אני מצפה לפחות , ליחס, ליטוף, חיבוק,

או לפחות תוכנית מסודרת, לאן פנינו מועדות בארץ הנהדרת.

אך ככה זה בארץ המוגבלת עם מלא אפשרויות,

כאשר מגבילים את כמות הזיונים והמסיבות.

כי חוץ מזיוני שכל בכלי התקשורת ומקבלי ההחלטות,

דווקא בצפון יש חדירות , מידע לאלו שרוצים שיחפרו להם בראש,

אך פחות טוב לאלה שרוצים חדירות דרומיות.....

כל זה כמובן נאמר בציוניות, אך בסופו של יום מרוב חוסר וודאות, כמות ההלוויות של החברים, ותחושת המחנק,

אני מקלף את המדים מגופי כל פעם מחדש,

כשמגיע הביתה שוב לחושך וללבד,

ריקנות נכנסת אליי, ואיתה גם האשמה.

מוצא את עצמי שוב מתחכך בעצמי, מנסה להכריח להוציא מעצמי, את הלכלוך, הג'יפה, וכל מטען אפשרי.

נכנס למקלחת, ופותח את הברז, המים על גופי, והסבון כבר בדרך,

מתחכך עם איברי וידי, וחושב מחשבות, העיקר שהכל ייצא, גם המיץ, כדי שבאמת הכל ייצא, ויישאר אולי.... נקי.

אם יש כאן בקהל מישהי דומה, שרוצה רק שיחה, חיבוק ואולי קצת אחווה.

ואולי גם בעתיד , יהיו זיונים, קשירות וספנקינג, והחלפת נוזלים,

ולו רק כדי להתנחם אחת בזרועו של השני.....