כל מה שתלוי מתייבש ונופל

השעה 6 בבוקר.

ניצני שמש מוקדמים מתחילים לבצוע את השמים בגוון שחור כחול, בתוך כל החושך הגדול.

ואני יושב במרפסת שלי, שמשקיפה על העמק,

נושם את האוויר המוקדם של היום המאוחר שמתחיל להגיע.

יש לי מליון סידורים, המון עבודה, עיסוקים,

אבל את הרגע הזה אני לוקח בבוקר לעצמי, אף אחד לא ייקח לי אותו.

באותו רגע של הרגשת חופש מול כל המועקה של היום יום והתקופה הזו בכלל, מתחילה לזרום לי בדם גופי.

כל הכעסים והמועקות נכנסים לפינה לרגע, וזה מה שנותן לי רגע אחד של נשימה.

מדמיין לעצמי אותך, מגיעה מאחורי, ומחבקת.

ידייך על חזי, 

שפתייך לוחשות לי שיהיה בסדר,

את עוטפת אותי, את כולי, מנחמת.

שיהיה לכולם בוקר טוב, שקט ובטוח!