במיוחד עכשיו סיום יום הכיפורים, השנה החדשה, וגם המילואים שיתחילו מחר לאחר הפסקה קצרה שהייתה לי.
יש לי תהיות מוזרות, תהיות שאני יודע שהן כל כך מוזרות, שאין סיכוי שאגיע אליהן..... אבל עדיין נשארות כאן בראש ואני שופך זאת כאן על העמוד הלבן.
אולי בגילי המופלג (42), אני לא צריך לחפש קשר עם נשים בגילי, או שפשוט לא מצאתי את זו המתאימה לרוחי.
אולי אני צריך מישהי לא מנוסה, גיל ה20, שמחפשת איזה דאדי להתגעגע אליו מצד אחד, ומצד שני להרגיש ולנסות את שפחיותה,
אולי אני צריך להיות שפן נסיון של מישהי לא מנוסה שרוצה ללמוד, ופחות לקבל מוסר ועצות ממישהי בגילי.
והלוואי שזה היה שילוב של שניהן..... מישהי ללא נסיון בגילי, שרוצה להתנסות, להחליף קצת יוצרות ולממש יצרים, ואולי מכאן יצמח איזה קשר יציב
קשר שבו אפשר לשבת על כוס יין, ללכת לסרט או הופעה, להנות יחד ולצחוק יחד, להתחבק יחד ולדבר על הכל , על הכל!!!, עד 2 בלילה.
וכשמגיעים בין 4 קירות, אחרי בילוי מעייף, נכנסים לאקסטזה של סשן, חושני, קינקי, מלא בהחלפת ריגושים, ללא מעצורים,
אחד כזה רטוב, מפומפם, ללא מעצורי פה, והחלפת נוזלים, נוזלים שלא עוצרים בשום מקום, וכל פעם שהם יוצאים לאחד הצדדים, דואג הצד השני שייצא עוד.
פרטנרית אמיתית לשיכרון חושים מאלף, כדי ששנינו נתעלף.
אני רגע אחד עוצר, ומנער את עצמי מכל זה- בכל זאת מחר לובשים מדים, עולים צפונה, אחרי שהיינו דרומה, כדי שאולי הסיוטים ייגמרו, והמלחמה הזו סוף סוף תקבל תפנית של ניצחון אמיתי , והחזרת החטופים הביתה, והחזרת השקט לכולנו. אך המראות הקשים עדיין אצלי בראש עוד ממקודם, ומפחד לאבד עוד אנשים שנמצאים איתי , עוד מישהו שאצטרך לעשות לו חסימת עורקים בשטח, עוד מישהו שאצטרך לחבק כאשר הוא מדמם.....
העולם האמיתי הוא איננו מה שכתבתי, העולם האמיתי הוא שם בחוץ . והוא אמיתי , אגרסיבי, אינטנסיבי, ומפחיד. וכל מה שאני באמת רוצה , זה בסך הכל חיבוק.
בהצלחה לי מחר....
