זה היה לפני שנים,
לפני המלחמה, לפני שנהייתי מי שאני....
הכרנו לפני שנים כאן, מאז שניתקנו קשר , לא ראיתי ולא שמעתי ממנה, גם את הכינוי אינני כבר זוכר.
היינו ילדים יחסית, אחרי התואר, לפני כל מיני התחייבויות בזמן שלנו.
יצאנו קצת,
יום שישי,
אספתי אותה מהבית, תכננו קצת לבלות ביום שישי,
אוויר נקי, הכל מרגיש מעולה,
אין חובות, אין מטלות, רק היא ואני,
מסתובבים בשוק, הולכים לקניון יחד, יד ביד, כמו זוג מאוהבים , כשכל אחד יודע מה הולך לקרות בין 4 קירות כל פעם שאנחנו מגיעים לכך.
אני צריך לקנות לך מתנה, אמרתי לה.
כן? מה תקנה לי אדוני? הסתכלת עליי בציניות עם קריצה ,
הראש לך עובד שעות נוספות, הסתכלתי אליה בחיוך.
בואי, ניכנס לסופר פארם....
ממממ, את אומרת.... אבל אני לא זוכרת שיש שם מחלקת אביזרי המין.... חוץ מ קונדומים וחומרי סיכה....
יש לי רעיון יותר טוב.... אמרתי בחוצפתי.
נכנסנו לאזור היגיינת השיניים,
לקחתי מברשת חשמלית, כזו עם מברשת מעוגלת...
אתה רומז משהו אדוני? אין לי ריח טוב מהפה? שאלת, אך הפעם הציניות שלך נעלמה, והבעת עצבות ועלבון עטפו את העיניים שלך ובכלל כל איזור הפנים.
אין לך ריח מהפה, אבל אני קונה לך מתנה מברשת חשמלית.... בכל זאת, אני רוצה לסמן אותך בצורה אחרת מכל השאר....
הסתכלת עליי מסוקרנת מצד אחד, קצת מפוחדת מצד שני עם הרבה סימני שאלה על המצח.....
יצאנו מהסופר פארם עם שקית ובתוכה קופסה עם מברשת חשמלית....
חכי לערב כלבתי, אמרתי לה בקריצה צינית. שלחת לי חיוך, נשיקה על השפתיים ויצאת מהרכב. המברשת נשארה אצלי....
הגיע הערב, את מגיעה אליי.
יין, סירים ומחבתות מריחות ריח של בית, ודפיקה בדלת.
בואי כלבתי , כנסי,
את נכנסת עם תיק מוכן ללילה,
כולך לבושה כמו שאני אוהב, לבוש מינימלי, וגוף שמוכן רק בשבילי....
ישבנו, אכלנו, שתינו, דיברנו, היה כיף, מוזיקה רומנטית ברקע, ואור נירות עטף את המטבח.
ישבנו בתוך בועה של עצמנו, כשכל העולם בחוץ, ואנחנו ביום חורף קר, מחוממים מאור הנירות, אדי הסירים, ומד החרמנות שעטף אותנו.
אני הלכתי לרחוץ כלים, תוך כדי פקודה שתתפשטי. את כמובן עמדת ופשוט בתנועת ידיים אחת, הכל פשוט ירד מגופך.
איך אני אוהב את הרזון , הבעת הפנים, צבע העור, ובכלל כולך..... ועדיין מתגעגע.....
אני סיימתי לרחוץ כלים, ואת עמדת וחיכית, מסתכלת עליי.
סיימתי, אני אומר, את מגיעה אליי ומחבקת אותי חיבוק עוטף ואני עוטף, אותך.
בואי נצחצח שיניים אחרי הארוחה,
לקחתי אותה לחדר השינה, פתחתי את הקופסה (עד שהצלחתי לפרק אותה ולקרוע את הפלסטיק הבלתי נפתח הזה פרחה נשמתי...).
תשכבי על הגב יקירתי. ופתחתי את הרגליים.
את בלי לחשוב פעמיים כמו כלבה שנתנו לה פרס, משקשקת בישבנה, עלית על המיטה ונשכבת.
אני הגעתי בין רגליים, מלקק ונושך, מכניס אצבע חוצפנית אלייך. ואת נושפת ומתנשפת , במבט חרמני אך מרוצה שמתחיל להיות מסופק.
אני לוקח את מברשת השיניים, מדליק אותה והיא עושה רעש מנועי, ומתחיל להניע את את החלק של סיבי המברשת עלייך,
בתחילה בחזה, עולה ויורד על השדיים, נתקל בפיטמה, כאילו בכוונה מתנגש....
לאחר מכן יורד לכיוון הבטן, מתחכך בירכיים שלך, וברגליים,
ולאט לאט, באיטיות שיא, מתחיל להגיע לכיוון הדגדגן הקדוש. את מתנשבת בכבדות, במבט חושש,
אני מתחיל להכניס ולפמפם עם המברשת והמוט הארוך של המברשת המחשמלת, לתוכך, ולפעמים מגיע לדגדגן ולוחץ.
עד שאני מרכז רק בו, לוחץ בכוח כאשר לך מתחיל להיגמר הכוח,
את אומרת שזה מגמיר ושורף יחד, גופך רועד, וכמו גוף שמגיע לסטרס עינויים, כולך מתעוותת גופך עולה וצונח , עם שאגה מתחננת.
אני סוגר לאט את המברשת, מלטף, מחבק, מתחכך קצת בדגדג, נותן לגוף שלך להירגע.....
איזו מתנה נפלאה נתתי לי אדוני... תודה.....
נשכבתי על המיטה, ונתתי מבט אלייך , מבט שאת יודעת מה לעשות אתו.
הגעת על 4 עד אלי, ובפיך הכנסת את כולו, הוצאת, הרחת שוב, רק בשביל להרגיש, ושוב הכנסת לפיך.
כך דקות ארוכות, פמפמנו את פיך עם הזין התופח שלי, דקות ארוכות מלאות רוק ותאווה שעלו וירדו בקצב.
נשימותיי התגברו, ואת המשכת ללא סרק, למצוץ אותי
רעידות ונשימות ביחד, יחד עם שאגה. ומילאתי את פיך בזרע לבן וסמיך, יורה לכל עבר בחלל הממולא רוק וזרע קדוש.
את יודעת שלבלוע אסור אם אינך מקבלת פקודה לכך.
התיישבתי ולקחתי את מברשת השיניים ששכבה במנוחה עד כה לידנו.
את יודעת מה את צריכה לעשות עם זה עכשיו מתוקה שלי....
הסתכלת עליי במבט מושפל אך מרוצה....
