חזרתי שוב ממילואים,
שוב בית חשוך כהרגלו, אני לבד, הכל שקט.
אולי השקט הזה בעצם הוא טוב אחרי כל האימונים, התרגילים, והלחימת דמי לפני כניסה לשטח שוב.... השקט יעשה לי טוב , אני ממלמל לעצמי.
שקט כזה, דומם, בלי שערת קול אחת, הכל דומם.
איך שאני מתחיל לפרום את המכנסיים, והחולצה מכל השבוע המסריח הזה (פיזית), פתאום הודעה בוואטסאפ.
״חזרת כבר?״ , מסתבר שזאת השכנה שלי בבניין, גרה כמה קומות מתחתיי.
כבר תקופה ארוכה שהיא פוגשת אותי במעלית, שואלת מה שלומי, אם אני צריך משהו,
פעם חזרתי ממילואים וחיכתה לי עוגה בדלת, פעם היה איזה תבשיל טעים.
היא גרושה, בעלה עזב אותה כי התאהב במישהי אחרת , כך פעם סיפרה לי כשהופעתי אצלה בבית כאשר שלחה בקבוצת הבניין אם מישהו יכול לעזור כי הייתה לה סתימה בכיור, ולאחר שעה של בכי על מה מר גורלה, שהיא עכשיו עם הילדים, ומה תעשה ואיך תתמודד.....
משום מה נהייתי באותו רגע כתף תומכת לבכי ודמעות. במובן מסויים לגמרי הבנתי אותה, שהכי אני פחות או יותר התמודדתי עם אותו הדבר, אז די התחברתי ועודדתי אותה שיש גם חיים לאחר הגירושים, ושהכל בסדר. והיא תתמודד, וכמובן אם היא צריכה משהו......
מאז לא באמת נפגשנו אצל מי ומי בדירתו, אבל היא עד היום זכרה לי את אותו ערב טיפול בכיור וטיפול עזרה ראשונה באותה תקופה שהייתה בה.
אז היא תמיד שואלת מה שלומי, ואם אני במילואים שולחת הודעה אם הכל בסדר, אם אני צריך משהו שהיא תעשה אצלי בדירה (כמו להשקות את העציצים , אבק, שירותים, אוכל, ועוד שירותים כאלה וכאלה), תמיד התשובה שלי היא שהכל בסדר, ותודה על ההתחשבות ושהיא מקסימה, ולא צריך שהרי העציצים שלי כבר לא בחיים איזה שנה מאז המילואים, ושיש עוזרת שכבר שנה מעולם לא התראינו ואיכשהו נכנסת אליי הביתה מנקה, וכסף מחכה לה על השולחן בצורה קבועה....
״כן״ אני שולח לה בוואטסאפ, בדיוק הרגע נכנסתי... תודה.....
״אתה בסדר?, בטח גמור״ היא עונה לי.
״אני ישרוד את זה , תודה על תשומת הלב והאיכפתיות, בדיוק נכנסתי הולך לשטוף את עצמי, מקלף את המדים״ עניתי לה (תשובה שמעולם לא עניתי לה בעבר משום מה).
״אחרי שתתקלף ותתקלח, בוא תקפוץ עליי, אני בטוחה שאתה עייף, הכנתי ארוחת ערב, הילדים אצל יואב, תבוא שלא תהיה שוב לבד , נדבר קצת ואז תלך לישון... תקרוס לך בכיף אחר כך״
מעולם לא קיבלתי כזו הזמנה ממנה, וגם באותו רגע לא חשבתי יותר מידי. הסתכלתי על הסלון החשוך , על השקט הדומם, ואמרתי לעצמי, טוב , לפחות תהיה לי קצת חברה....
״בסדר, רק כי התעקשת.... אני רבע שעה יגיע״
״מעולה, אני מחכה לך....״
דופק בדלת, היא פותחת לי עם החיוך שלה, חיבוק עוטף בכניסה. למרות שהיא מגיעה לי בערך לפטמות, אולי קצת פחות, היא חיבקה ונתנה לי נשיקה על הליחה בקפיצה.
כנס, אל תעמוד שם סתם.
אני שמשום מה רגיל לשלוט באירוע, אחד שאם כבר הוא זה שהזמין אליו, הכין ארוחות, ואחר כך קשר את הקורבן שלי וסישן אותה לתאבתי, הרגשתי חסר יכולת לשלוט באירוע, עם חיוך מטומטם, כזה, מבט חששני, לא רוצה לפלוש לטריטוריה לא שלי. פתאום אני לא שולט באירוע.....
היא בהירה על סף האדומה (כמוני) עם שיער בלונדיני חלק צבוע, ובייבי דול לא חושפני מידי, אלה קאז׳ואל כזה, מספיק סקסי כדי שאבחין, לא סליזי מידי כדי שלא אגמור עמידה, ואמשיך להיות מתורבת. (אין מה לעשות אנחנו הגברים נולדנו עם מוח אחד וזין אחד אבל כמות של דם שמספיקה רק לאחד מהם..., ולדעתי היא יודעת זאת טוב מאוד ומנצלת זאת טוב מאוד),
ניסיתי להיות מאוד רגוע, בכל זאת הזמנה תרבותית למילואימניק בודד , זאת לא הזמנה להיכנס לה בין הרגליים.... בכל מקרה כך חשבתי.....
התיישבנו , דיברנו הרבה, היא סיפרה על היום יום שלה, אני על שלי, שנינו דיברנו על כמה אנחנו יחסית בודדים או מרגישים כך , פועלים בצורה אוטומטית ביום יום, ובערב הכל יחסית שקט ובודד....
האוכל היה נהדר,
צחקנו על כל מיני דברים, והיה מאוד נחמד. רק אז הבחנתי בשולחן מעוטר הנרות, הבית המסודר והנקי והאווירה שהכינה והתאימה רק בשביל שנינו.
לאחר שסיימנו לצחוק ולאכול, אנחת רווחה כזו יצאה באופן אוטומטית משנינו.
״אתה יודע מה אתה צריך?״
״מה?״ שאלתי...
אתה צריך לשחק איתי אמת או חובה......
״מה?״ שאלתי בתמיהה ״אנחנו לא עברנו כבר את הגיל למשחקי העשרה? חוץ מזה כבר מאוחר, כדאי אולי שאעזור לך לנקות כאן, אולי את צריכה שאעזור בשטיפת הכלים או פינויים למדיח?
״תשאיר את זה בנתיים, מקסימום אדאג לזה בבוקר, בוא לסלון״
התיישבנו
(ואני די בשוק, מרגיש כשולט, מאוד מאוד נשלט באירוע ונגרר מסקרנות ממה שקורה כאן, מקווה שאהיה מספיק אחראי לאחר כל העייפות , האוכל והיין, בנוסף, לבייבי דול שלה שלא אעשה שטויות.... כך קיוויתי)
היא סובבה את הבקבוק, שמכוון עליה- ״אמת או חובה״ שאלתי?
היא בחרה באמת.
״אמת שלא הזמנת אותי לכאן רק בשביל הארוחה?״
״אמת״ - היא ענתה , ״ הייתי לבד, חשבתי עליך במילואים, ואמרתי אולי אעשה איזו מחווה בשבילך, אך למעשה זה בשבילי , אני לבד, משעמם לי , רציתי קצת שנצא מה מפגשים האירעיים במעלית בתור שכנים , ואולי קצת נכיר , נפטפט, שיהיה לנו נחמד״
היא לא הספיקה לסיים את המשפט וסובבה את הבקבוק.
״אמת״ בחרתי
״אמת שלא שכבת עם מישהי כבר יותר משנה?״
הסתכלתי במבט נבוך, עם חיוך של - היי, נכנסת לי כאן לפרטיות...״
״אמת״ אמרתי ללא הרחבה
סובבתי את הבקבוק שסירב להיות שיוויני ושוב הוא התפקס עליי.
״יאללה חובה״ העזתי.....
היא הסתכלה במבט ניצחון, עם חיוך זדוני, שפתאום הוריד לי את החיוך מהפה.
״תתפשט ותהיה על 4״
לא הבנתי את פשר הדבר הזה, ולקח לי יותר מ30 שניות להתאפס, והיא הסתכלה עליי כמו צדה אותי, ונותנת לי רגע לעכל את העניין.
״נו תוריד, ותעשה מה שאני אומרת - אתה לא רוצה להפר את חוקי המשחק?״
התפשטתי , הורדתי את הבגדים, קיפלתי יפה.
״גם את התחתונים״
הייתי שתוי מספיק, ועייף מספיק כדי לא להתווכח יותר מידי, אם כי רציתי די להזיז את עצמי משם.
אם מישהו אומר למישהו להתפשט בדרך כלל זה אני. לא ההיפך.
הורדתי את תחתוני הבוקסר שלי, היא הסתכלה עליו כאילו זכתה במליון דולר, עם חיוך מאוזן לאוזן,
כמו ילדה קטנה קופצת מאושר על היותי חשוף בפניה לחלוטין.
״על 4....״ היא הסתכלה עליי כאילו לא מבינה מדוע התמהמהתי כל כך ולא הייתי על אוטומט.
אני על 4 , היא לא חיכתה הרבה.
ליטפה לי את הראש, לאחר מכן היד עברה לגב שלי, ומיד משם הגיע לחריץ הישבן שלי, ופתאום הרגשתי ליפוף חם ורטוב על הזין שלי.
הידיים שלה שחקה לי בבייצים, חיממה אותם, לטפה אותם וחיבקה אותם.
והפה שלה כנראה היה עסוק בלמצוץ לי בזמן שאני על 4.
״אני הולכת לחלוב אותך קצת, לא לגמור מהר בבקשה״
ואני אפילו לא זוכר את התשובה חוץ מנהמת הסכמה מוזרה וחרמנית.
״המילואימניק יקבל את הטיפול הטוב ביותר״
הרגשתי את פיה נכנס לישבני, ולשונה משחק בי תוך כדי חליבה של איברי על ידי הידיים שלה.
כמה דקות, וכבר רעדתי, הרגשתי שהזרע שלי צועק מתוך הבייצים, שהכל רותח לו שם והוא חפץ בשפריץ אדיר.
״חכה, אל תגמור, השטיח יקר ואני לא רוצה סימנים״
אך במקום לעצור את החליבה והחגיגה בישבני, היא רק המשיכה, וניסיתי לומר לה את זה.
הבנתי שאם אני לא אעשה משהו קיצוני, תהיה כאן דירה שטופת זרע כמו זירת רצח שרק חוקר מנוסה יבינה לאיפה עפו כל הסימנים הלבנים....
עצרתי אותה, ממש, ואמרתי לה שאם היא לא תפסיק אני אלכלך לה את השטיח בצורה שהיא תצטרך יותר מניקוי יסודי על ידי מכון חקר לשטיחים שגמרו עליהם.
היא עצרה והתפשטה,
״הצעת לשטוף את הכלים נכון? לך תשטוף״
לא הבנתי את פשר העניין, חשבתי שאולי נעלבה, והאמרה הזו ישר הוריד לי את הזין ממצב עומד חרמן למצב שינה תלוי.
לא התווכחתי, עם כל מה שעברתי , כבר אמרתי לעצמי נעשה מה שאומרים, נגיד לילה טוב ותודה , אולי זאת הייתה טעות במיוחד הפעילות האחרונה, אך תודה שניסית ,
זה בערך מה שעבר בראשי באותו רגע...
התחלתי לשטוף כלים - צלחות, כוסות, סבון וסקוץ, ואז אני מרגיש אותה מאחורי, מחבקת אותי. נוגעת לי בבטן, עם הידיים, ויורדת לזין שלי ממשמשת כל נקבובית.
היא הפעם זאת שירדה על 2 , אך שוב הרגשתי את פלחי ישבני נפתחים, הפעם אצבע היא זאת שפילחה אותי, ולאחר כמה דקות, בעוד אני שוטף את הכלים (בצורה יותר איטית הפעם), הרגשתי שוב את לשונה מחככת לי בחור ישבני, תוך כדי חליבה נוספת עם ידיה באיברי.
לא לקחו דקות ארוכות, וזרע רב ניגר מעליה, והיא שהרגישה את הגמירה דרך חור ישבני המתכווץ הלוך ושוב, מיהרה לתפוס את הזין שלי ולהצליח לקבל כמה שיותר זרע לפיה ולגרונה , תוך כדי שהיא מוצצת ומלקקת אותי מכל וכל.
הרעידות שהרגשתי באותו רגע לא הרגשתי יותר משנה אם בכלל.
התחבקנו , והיא אפילו לא חיכתה.
לקחה אותי לחדר השינה, שם עלה מעלי, תפסה את האיבר שלא ידעתי שיש לו יכולות ביצוע של כמה שניות שוב לאחר שפיכה אגרסיבית ואינטנסיבית,
ופשוט החדירה אותו והתחילה לזיין אותי ,
הניעה את האגן בצורה שמעולם לא חוויתי, וזיינה לי את הצורה. פרטי משמע.
״המילואימניק..... שלי..... יקבל..... את.... הטיפול.... הטוב.... ביותר......״
נאנקה ונאנחה בזמן שהתכווצה מעליי, אך המשיכה לזיין אותי לעלות ולרדת תוך כדי שהיא נעולה מעליי.
היא התחילה לדפוק עם אגרופה על הכרית, בום, ועוד בום....
ואני מרגיש שוב את הגמירה הולכת ובאה, מזהיר בשאגה שאני גומר....
והיא אומרת לי לגמור בתוכה.... תוך כדי שהיא מרביצה שוב לכרית שלידי, בום ועוד בום, ושוב בום.
בום נשמע שוב...
אני מתעורר לקול הפגז בזמן האימונים, באוהל המנוחה שסידרו לנו, נוזל חם ורטוב הורגש בחלצי,
ואני עם מדי ב׳ , מוצא את עצמי לאחר חלום מטורף, על שכנה שקיימת במציאות, אך האירוע היה דמיון לחלוטין בזמן תרגיל צבאי שנמשך מתוך הלילה ליום....
חלום שהשאיר אותי ... רטוב....
אמת או חובה?