ספרתי 300, און אנד אוף, לא כמו חלק מחבריי שנמצאים 300 בשוטף אני מודה,
גם לאחר פציעה בשטח, (לא קשה), אך הפסקתי להרגיש מגע בחלק הבטן התחתון, ולא יודעים אם התחושה תחזור.
חבל , דווקא אני אוהב שמישהי מלטפת לי את האיזור הזה, זה האיזור הכי מושך בעיניי שעושה לי את זה ..... נו , עוד חלק שנשרף אצלי במלחמה הארורה הזו חוץ מהנפש....
(אני חושב שלכולנו נוצרה שריטה כזו או אחרת בראש בין אם מי שעושה מילואים או לא - כולנו חווינו את המלחמה הזו, וכולנו צריכים להכיל אותה).
לחזור לעולם הרגיל אחרי אירועים כאלה זה קשה, ואני יודע שאני לא פוליטיקלי קורקט, וכבר טחנתי את זה כאן (זאת הדרך שלי להוציא), אך הדרך שלי להתמודד בלבד שאני נמצא בו לאחר מילואים, זה פשוט אוננות פורקן מטורפת, קפה, וסרט בנטפליקס. ואולי בשעות המוקדמות של הבוקר פשוט לשבת במרפסת שלי, ולהתענג מהאוויר הקריר, לאחר תקופת חמסין מוזרה, ולהמשיך לפנטז על פרטנרית נשלטת שתרצה לחוות ולהחוות....
אולי זה רק אני, אבל נשמע לך שאוננות פורקן זה פטתי? אני לא מאמין בפסיכולוגים, אבל כבר עלתה בי המחשבה שמאחר ואין לי עם מי באמת לדבר ולא מצאתי את האחת שאוכל לפרוק (לא בקטע של סקס סוטות יקרות שלי, אלה באמת בקטע של שיחה), אולי זה הפתרון?
האם אני צריך להתנצל על כך שמיד לאחר שאני חוזר מהתופת הדבר שאני חושב עליו הוא פורקן? סקס? שליטה? ומישהי להיפתח מולה והיא מולי?
אולי אני צריך לחפש תחביבים אחרים, או לחזור למיני רבים שיש לי.
הפסנתר שלי הגיע סוף סוף, זה הפסיכולוג האמיתי שלי מגיל אפס. אולי אחזור לזה....
מה אתן אומרות?