העולם הבדסמי הוא דבר נפלא בעיניי. הוא נפלא במיוחד כאשר ניתן לממש דברים, לבצע ניסויים ותהיה בתוך אקו סיסטם של 2 אנשים שמסכימים להיות בני/בנות הזוג לניסוי הזה.
אבל זה לא מספיק.
למי שמחפש זיון רגעי, בהחלט זה יכול להספיק, אבל מה נפיק מהדבר הזה. ריגוש רגעי? ומה אחר כך?
אז מה אני בעצם מחפש?
תתארו לכם מערכת אידיאלית של זוגיות - שיוצאים, מבלים, אבל בעיקר מדברים. גם כאשר יש שקט, יש איזו תקשורת סמויה, חיובית.
תתארו לעצמכם מערכת אידיאלית שאפשר לשתף את המחשבות לטוב ולרע, בלי שאני או הצד השני ישפוט אחד את השני - זאת המציאות שלי תתמודדי, זאת המציאות שלה אני צריך להתמודד. וזה בסדר.
תתארו לעצמכם מקום ללא חוצצים, הכל גלוי. מהמחשבות, עד האיברים הפנימיים. זאת החבילה.
ומשם לטוס למעלה לדברים כיפים, של ניסויים פיזיים ומנטליים, כאשר יש כללי משחק ברורים, עם אפשרות לחלונות הפתעה כדי גם להצליח להפתיע אחד את השני. והכי חשוב להתענג אחד מהשניה.
לראות ביחד עד לאיזה גובה אפשר להגיע ולבחון אם הדיילת לא תגיד- חברים תרגיעו, זהו איזור נטול ניסויים, והקברניט עכשיו יוריד טיפה את גובה המטוס כדי שלא תאבדו את ההכרה. והיכן לא יפתחו מסכות החמצן שאנחנו כל כך זקוקים להן כאשר אנחנו לבד.
לבד.... קונספט מעצבן בטבע האנושי שלנו. כי מצד אחד כאשר אנחנו לבד, אנחנו כמהים לזוגיות, למגע ולתקשורת. וכאשר אנחנו בזוגיות, אנחנו מתים רגע להיות לבד, לסדר את המחשבות שלנו ולקבל טיפה חמצן שלפעמים אוזל בבועה הזו שנקראת זוגיות.
אילו רק העולם היה בנוי אחרת, זה אולי נשמע רובוטי , של זוגיות למען סקס -> נגמר הסקס אפשר להיות לבד. מצד שני צריך תקשורת.... וזה מוריד לפעמים את החמצן שבגינו אנחנו רוצים להיות לבד. בלבלתי אתכן/ם? אתם/ן יכולות/ים לעצור כאן.
תתארו לעצמכם משגל חסר זמן. שבו כל המיצים מתערבבים ואף אחד לא עם סטופר, לא משנה כמות הפעמים שגמרתם, לא משנה כמות הפעמים שרעדתן, ולא משנה כמות הפעמים שמישהו ירד למישהו (לפני או אחרי הגמירה), הרצון לטעום אחד את השניה בכל צורה שהיא, בכל מקום בגוף ללא מחיצות, ללא מחשבות, וללא מעצורים - מתניע אותנו לפעמים. כל עוד שני הצדדים לא מפחדים משדים ושניהם משדרים את מה שהם חפצים ללא התנגדות מהצד השני - וכל עוד יש זרימה זה מה שעושה את זה כל כף כיף. לעשות את הדברים האסורים בין 4 קירות, כשכל העולם בחוץ ולא נמצא איתכם, בשקט (וברעש הגניחות כמובן) בלי הפרעות ומחשבות על 5 דקות הבאות.
להחזיק ידיים בסרט. לאכול מאותה קופסא של פופקורן, לשתות מאותה כוס שתיה, וללחוש את הזימה שלנו בקולנוע. ואז ברכב באיזה חור נידח חשוך בחוף לעצור את הרכב ולהרטיב אחד את השניה ללא אזהרה.
לשבת בבית קפה שפתוח ב2 בלילה כאשר גשם מטורף בחוץ ולאכול גלידה ביחד ולדבר כמעט עד אור הבוקר, ואז כאשר עדיין גשום בחוץ (חלום בהקיץ שהרי כבר אין חורפים באמת בהתחממות הגלובלית של ימנו - אז תזרמו רגע איתי בשירותים...) , ולצאת לרכב כאשר שכחנו מטריה ולרוץ ביחד הביתה כדי להתייבש ביחד.... ולהתקלח ביחד..... ולחמם אחד את השניה בחיבוק ....
להגיע למחוזות פתוחים כגון להיות ביחד בשירותים בלי להתפדח (כתבתי על זה רבות - פנטזיה שמעולם לא מומשה מאחר ולא הייתה אף אחד שהרגשנו כל כך פתוחים אחד לשניה), ולהרגיש שאין בכלל סודות בינינו....
להגיע למצב שאינטימיות זה לא רק שיחות ומחשבות וסקס, אלה הרבה יותר מכך.... הרבה יותר עמוק, הרבה יותר מעמיק , מבין ותומך בין 2 אנשים..... שאוהבים להיקשר, לקשור, לפקוד ולקבל פקודות, ובעיקר , להתחבק בלילה המון, וליצור את החיכוך הזה שנקרא בסוף אהבה.
וגם אם בזמן החיבוק, מישהו/י גמר/ה , אף אחד לא ירפה מהחיבוק , אלה שנינו נכיל את הגמירה.
אני חושב שזה מה שאני רוצה.....