צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

כל מה שתלוי מתייבש ונופל

על עצמי, על פנטזיות, חינוך וכל מה שעולה בראש
לפני שלושה חודשים. יום שני, 23 במרץ 2026 בשעה 1:59

דרומה,

למדבר החום,

שממה, 

רק את ואני בצימר יוקרתי ונידח.

אף אחד לא מימיננו, לא משמאלנו, לא מלפנינו, לא מאחורינו,

רק את ואני , לבד, 

מרוב השקט יש צלצולים באוזניים....

מגיעים לצימר, נוף פתוח לחדר , החלון פתוח לרווחה ורק נוף מההר מופיע, עם בריכה צמודה לחדר השינה, 

וכל עולמינו שלנו.

אני מסתכל עלייך מבט זומם, ואת כבר יודעת מה צריך לעשות.

מבט מושפל, חצי חיוך על ההולך להיות (חצי אושר חצי דאגה)...

מקלפת את הבגדים ואומרת לי - עשה בי כרצונך אדוני.

 

היום, אני הולך לתת לך מתנה, אמרתי לה. והיא כלא מבינה.

אני עוטף אותה בחיבוק ובנשיקה, 

תשכבי על המיטה,

אני רוצה שתספרי בשבילי עד 100. כן אדוני את עונה.

היא נשכבה, אני פותח את רגליה, מנשק את גופה, ולאט לאט מגיע דרומה (בדיוק איפה שאנחנו נמצאים) , לאיברה התפוח והרטוב.

תספרי לאט אני אומר לה והיא מתחילה- 1, 2 , 3......

ואני כבר חופר עם לשוני בתוכה על הדגדגן , אצבע חודרת בנוסף, ואצבע נוספת נוגעת לא נוגעת בחור הישבן.

הגוף נע, והקול הסופר נשמע ברעדה, ואני ממשיך, 

הגעת ל40, וכבר ב42 הקול נהיה גנוח יותר, גבוה יותר, וזרם בגוף עובר ורעידות עמוקות וקול חנוק מהגעת השיא מורגש בגרונך,

ואני לא מרפה, ואת כבר ב50.

אני ממשיך בקצב, הלשון מפמפמת, האצבע חודרת, והישבן בקצהו קצת אפילו נחדר, ואת חדורה, כואבת, ורועדת,

מנסה לומר משהו - ואני אומר לך שמותר לך רק להשמיע קולות של ספירה, ואת מנסה להסביר שאינך יכולה,

תופסת עם הידיים בקצוות מוטות המיטה ולפעמים תופסת בשערות ראשי בנהמה, ואני ממשיך לזיין לך את הצורה , עם לשוני הרטובה,

ואת כבר ב65 מבינה את הצרה,

ואני לא מפסיק עד שתגיעי ל100, ואת צריכה קצב אחיד, כשהגוף לא נשלט מזרמים מטורפים,

והנה עוד רעידה וגמירה מטורפת, קצת שפכת מהכוס נוזלים סמיכים .... ואת בספירה ממש מתחננת, 

אך זה התשלום בלהיות עם אדון בחופשה נהדרת, כשאת גומרת וגומרת....

ואני מלטף לך את כל הגוף, אך הלשון ממשיכה לדפוק את הכוס. 

ואת כבר ב85 תיכף גומרת, אם כי גמרת הרבה , שאפשר ליצור גרפים לתפארת.....

והנה את כבר ב90, בוכה, נאנקת ורוצה לסיים את המספרים.

ולשוני מורחת את דגדגנך השורף, כשתגיעי ל100 תרצי אותך אצלך...

איך אצלך זאת שאלה נהדרת, רק לי התשובה המושכלת...

 

והנה מגיע המספר המיוחל, את ב99 עוד שניה זה נגמר.

והנה 100, והגוף קרס לתוך עצמו,

ואני מחבק אותך רועדת ואומרת תודה אדוני על הכל.

 

ואז אני קם ומוריד מכנסיים,

תפתחי את הפה יקירתי תורך שבעתיים.....

 

איזה כיף זה לרדת...... לדרום

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י