למה אנחנו עדיין חיים בחברה שככל שהיא רוצה להיות שוויונית, ככה היא נעשית לא?
אנחנו כאן בכלוב מדברים הרבה על שליטה, ששם אין שוויון, אנשים שלא רוצים שוויון,
ובכל זאת קורץ לי בתור אדם שולט מצד אחד, גם לצאת מחוץ לקופסא ולעקוץ קצת,
אולי כי לי לא היה את זה אולי כי אני כן רוצה להרגיש,
אבל למה כך או כך ולא משנה באיזה שיוויון או אי שיוויון אנחנו חיים, עדיין הגבר הוא זה שצריך לחזר (ואם יגידו לי כאלה שהם חוו את החוויוה ההפוכה אומר רק כי מקנא אני בהם ועדיף שלא יספרו לי , ואם קיים מדובר בבודדים כמו כאלה שזוכים בלוטו, או סיפורי בדיה כמו סיפורי המפלצת של לוכנס).
ובכל זאת, היית רוצה להרגיש בחיים שלי שגם מחזרים אחריי, שרוצים לטובתי, שמתעיינים, שקונים גם לי מתנה, שמזמינים גם אותי למסעדה טובה לסרט, שגם איתי מתחילים.
למה זה כל כך קשה? אולי זה גם בלתי אפשרי?
אבל לא היה נחמד אם גם לי היו מלטפים את התחת כאשר הולכים משולבים בטיילת? או שנוגעים לי בירך כשנמצאים בסרט?
לא היה כיף אם במיטה היו דוחים לשלב הראשון? ומטפלים בי כמו שאני הייתי רוצה?
כן, היה נחמד.
בפועל זה תמיד בדיוק הפוך.
חיזור, כמה הייתי גם אני רוצה....