אני חושב שהחוצפה הישראלית,, בשילוב כל מה שעברנו בשנים האחרונות - קורונה, מלחמות, מהפכה משטרית וכל מה שביניהם, הגבירה אצלי בכל מקרה את התחושה שאנחנו שקופים. וזה מתבטא בכל כך הרבה רבדים שונים, בין אם בחיים הרגילים, גם במערכות יחסים וגם בעולם הבדסמ. אולי אני טועה אולי יש כאן מישהי שתביא אותי על תיקוני, אבל עדיין התחושה באווירה באופן כללי היא כזו.
אני נכנס לסופר לעשות קניות, אנשים אפילו עם העגלות נכנסים לך למרחב הפנימי, בעוד שהרשתות מצמצמות את הרווחים בין המדפים ככה שבמסדרון המוצרים תיכנס במקרה הטוב עגלה וחצי ובמקרה הרע עגלה אחת בלבד, מה שכבר מגביר את החיכוך בין האנשים (ככה אפשר גם למכור ווזלין על הדרך ולהרוויח עוד כמה מיליונים על חשבון הציבור למה לא?). אנשים נעצרים עם העגלה לא בטוחים מה הם רוצים לקנות, או משאירים אותה באמצע המסדרון הצר הזה שארגנו לנו ולא מעניין אותם שיש מישהו מאחוריהם שרוצה לעבור.... זאת לא בעיה שלהם.....
אני קוויתי שבעוד המלחמה עדיין נמשכת אבל אחרי כל מה שעברנו לפחות תהיה הבנה הדדית, איחוד כלשהו לפחות בזמן מלחמה, אבל הפעם זה לא היה. עם כל ימי המילואים שעברתי, הפציעה הפיזית, ואני לא יודע אם נפשית, אני עדיין חושב שהפכנו להיות שקופים, בניגוד למלחמות אחרות כאשר כולנו היינו בצרה הייתה עזרה הדדית, אחד היה בשביל השני כדי לעבור את התקופה הקשה. הפעם נדמה שהגישה - שכל אחד יסתדר בעצמו, ובמקרה הפחות טוב - מישהו כבר ידפוק אותי כאז כדאי שאדאג לעצמי.
ככה זה גם בזוגיות. הסיפורים שחברים שלי מספרים לי בזמן שאנחנו יושבים באיזה בר , זורקים אותי אחורה בזמן. חוסר הזמן לזוגיות, הזמן רץ קדימה ואין זמן אפילו לדבר אחד עם השניה. חוסר הסבלנות שמבצבץ, וכך גם בסקס.....
הדאגה שיקרע הקונדום, תגמור בחוץ, לך להתקלח, בשניה שאתה גומר היא מתנתקת העיקר היא הגיעה לסיפוקה - ולא ממשיכה את הגמירה שלך כדי להרגיע את הגוף ואז אתה נשאר בסטרס . . . ועוד ועוד דברים שאני זוכר שעברתי בעצמי.
מה שהביא אותי מלהיות שקוף, אחרי שנים שבעברי הייתי בבדסמ והתנתקתי ממנו לחיים וניליים, חזרתי לאיתו לחיים אלה. לא חיים פומביים, אלה במציאת מישהי שגם רוצה שיראו אותה כמו שאני רוצה שמישהי תראה אותי.
העליונות, הפקודות, חקר הגוף, והנסיון להוציא מאיתנו את המקסימום, זה רק האמצעי..... המטרה, היא שונה לחלוטין.... פשוט לא להיות שקופים.