מי מאיתנו האדונים לא היה רוצה להרגיש עליונות מסויימת? (מגכחות כל בנות הזוג הנשלטות או השפחות למיניהן - בין אם רציניות או לא רציניות הן...)
צלצול טלפון:
שיפחה - "מה שלומך אדון?"
אני - "תודה שיפחה על ההתעניינות"
שיפחה - "הכל מוכן אדון כמו שאתה הורית לי, אני בדירתי, לובשת תחתונים וחזיה שחורים, ארוחת ערב מוכנה רק לך, יש על השולחן 2 צלחות, נרות ויין לפי ההוראות"
אני - "כל הכבוד שיפחה, תשאירי את הדלת לא נעולה וחכי לי בסלון על 4 , ישבן לכיוון הדלת - ושום מילה"
הגעתי לדירה בשעה 8:00 בערב בדיוק - הרי פולני כמוני דורש דיוק לא רק משיפחתי אלא גם מעצמי.
הדלת לא הייתה נעולה כפי שהוריתי, והיא חיכתה לי על 4, ישבנה עמד מולי. אני מגיע , מסתכל עליה, בוחן אותה. רואה אותה מתרגשת עם עור ברווז - מחכה שמשהו יקרה.
אכן שולחן ל2 היה ערוך ומוכן, וריח של אוכל היה באוויר.
התקרבתי לגוף המפותל שם על 4 , התקרבתי לאוזנה , ושאלתי אותה - "את יודעת מי את?"
היא ענתה לי - "כן אדוני, אני השיפחה שלך, הזונה שלך והמשרתת שלך".
"ומי אני?" אני שואל
"אתה האדון שלי, הכל יכול - עשה בי כרצונך".
זהו מן חוזה מבחינתי , אישור לדעת שהיא באמת רוצה, שהרי , אני לא יכול לשלוט באף אחת אם זה לא מגיע ממנה קודם כל, הרצון להישלט, לסמוך עליי, לדעת שאני כאן כדי לשלוט , ולא להזיק.
"מעכשיו את המצלצרית שלי- הגישי לי את ארוחת הערב - קודם לי, אחר כך לך".
הוריתי לה לקום, ולפשוט את מה שנשאר על גופה, הוריתי לה לקחת מגבת לשים על ידה כמו מלצרית מקצועית ולהתחיל להגיש את ארוחת הערב".
"אני הגעתי מיום ארוך ומייגע, את צריכה לספק את צרכיי אחרי יום כל כך ארוך שיפחה!".
מייד הגיעו סלט, חביתה, ועוד מיני מטעמים לשולחן, כמובן היין נמזג וכמו שיפחה טובה שאלה אם אני מרוצה.
אמרתי לשיפחה שאינני מרוצה, אין כאן שירות עד הסוף - ולכן הוריתי לה מייד לרדת על 4 ולהתחיל לפנק אותי כמו שצריך.
בזמן שאני אוכל את ארוחתי הרגשתי את שיפחתי בין רגליי, מוצצת ומשרתת את צרכיי כפי שצריך.
"אוי ואבוי לך אם אני גומר שיפחה!"
שיפחה לא ממושמעת שכמותה, הייתה צריכה לשמור את אשר שפכתי בפיה ולירוק זאת בסלט שהגיע אל צלחתה מתחת לשולחן על הריצפה ולאכול ממנו.
שכן, אם אני נותן מעצמי, יש גם לקחת.
הסשן כמובן המשיך אך תמיד צריך לתת טעם של עוד (אפרופו טעם... מקווה שהיה לה טעים).
איזו פנטזיה נהדרת, היה יכול להיות נחמד אם באמת הייתה מתממשת 😄
אני מודה מאוד לזרה מוכרת על ההגהה המקצועית!
לפני 15 שנים. 3 בספטמבר 2009 בשעה 9:21