כל מה שתלוי מתייבש ונופל

אז אמרנו שאדונים לא אוהבים לרדת - שלדעתי הגישה הזו איננה נכונה במיוחד אם הם לא אוהבים לרדת עקב "ההשפלה הגדולה".

ומה איתכן השפחות?
נשאלת השאלה האם אתן אוהבות לרדת? או יורדות מהכרח. אם יש משהו שלמדתי - והנה טיפ לכם האדונים, שמרגישים מייד האם השיפחה מעוניינת או עושה זאת כי קיבלה פקודה בלבד.

מתוך הכרח:
מטרתה של השיפחה בזמן הירידה הוא שאדונה יגמור כמה שיותר. בדרך כלל היא גם לא יודעת לרדת , ומי שלא יודעת לרדת, לאחר זמן קצר שפתיה ישרפו ופיה יכאב במיוחד באיזור הלסת. (ולא לנשוך בבקשה! אתן לא יודעות כמה זה כואב ועל כך גם יבוא עונש).
בזמן הגמירה היא כמובן תהיה בחוץ, אלה אם ממש מוכרחה היא תעשה את עצמה גם בולעת, ומייד תירק את מה שנשאר...

מתוך רצון:
מטרתה של השיפחה היא שהאדון יהנה, השיפחה לוקחת את הזמן ויודעת להפעיל את השרירים בצורה כזו שלא יכאב. וגם טיזינג עם נשיכה כי היא נורא רוצה עונש יכול להיות בזמן הירידה - נא היכונות להרגיש את השיניים... 😄

מה שכן, אני אוהב שלוקחים לאט לאט, להרגיש את הפה שלה, את הלשון, את הרוק, לשמוע את קול הוואקום המושך (אם כי זה רק יגרום לי לגמור מהר יותר).
ואם היא רוצה להתאמץ גם תרד לאיזור הבייצים ונמוך אפילו מכך.

שיפחה שרוצה שאדונה יהנה וזהו סיפוקה, לא תגרום לו לגמור, אלה ההיפך, תמשוך את הזמן , תנסה להשתנק קצת (אם אפקט ההקאה לא משפיע עליה וכמובן כל מה שבמסגרת הגבולות שנקבע מראש - למרות שגבולות נתונות לפריצה תמידית).

שיפחה לא תקום מייד לאחר הגמירה ותרוץ להתנקות, אלה תמשיך כמו ילדה טובה עד שתקבל פקודה לעשות אחרת, וכמובן לא תפספס אף טיפה.

אוך, איזו פנטזיה נהדרת.... נקודה למחשבה.....