לא יודע למה קראתי לפוסט הספציפי הזה בשמו. אך לפעמים נדמה שאנחנו כל הזמן בקרב. אולי זאת הטעות שלי.
כאשר אני יוצא עם מישהי בפעמים הראשונות יש מן תחושה בהתחלה (דייט ראשון) שהכל מוצלח.
ולאחר מכן אני תמיד מחפש את הפאקים - שכן, אם הכל היה כל כך מוצלח בדייט הראשון, מה לעזאזל לא שמתי לב שדפוק בה?
ואולי, אולי אני זה שדפוק - לא יודע. אני גם לא חושב שאני כזה דפוק.
בסך הכל מה אני רוצה מבחורה שיוצאת איתי ומטרתה כמטרתי ליצור כימיה ועתיד לקשר רציני?
אז ככה:
ציניות זה משהו חשוב לשנינו - מאחר ואני בחור ציני אני גם מצפה לפידבק שכזה.
שנינות - דבר חשוב.
טאקט - אלוהים יודע עד כמה לפעמים זה חסר לחלק מהבחורות שיצאתי איתן - שכן, אני רוצה גם לצאת עם מישהי שיהיה לי כיף להיות איתה ברבים וחוסר טאקט פשוט גורם לי להרגיש פחות אינטיליגנט (או יותר נכון באווירה פחות חכמה...).
מצד שני גם רצוי טיפה שטותניקיות כאשר צריך.
ובקיצור- פרופורציה נכונה ולא רק של המראה אלה גם של רמת ההתנהגות.
ביישנות - לא בבית ספרי, והתלהבות יתר - מורידה לי את ההתלהבות.
רשימת קניות? אולי. מוגזם? אני בספק.
שכן בן אדם ממוצע ישר היה אומר - שהוא מחפש בלונדינית רזה עם עיניים כחולות (תתעורר בן אדם).
לא שזה רע לחפש מישהי שבמעטפת החיצונית נראית טוב, אבל גם בתוך הקופסא חייבים שיהיה דבר מה אחרת כל השלד הזה פשוט יהפוך להיות פסל בכיכר המדינה ללא כל צורך והוצאת תקציב מיותר (על הובלה כמובן והמבין יבין).
לפעמים נדמה שכאשר אני נמצא בסריה של דייטים שזה כמו ריקוד בלט - צעד קדימה, 2 צעדים אחורה (לא רוצה להיות פסימי ולכן אומר שזה יכול להיות גם הפוך). פליקפלק לאחור, או צעדים מפתיעים כמו הרמה עם שפגאט ואם אפשר בין הרגליים זה יכול להיות נחמד...
אז איפה את אותה רקדנית צמרת? מישהי בעלת טאקט מצוי וחוצפה ישראלית (אך לא מתלהבת יתר על המידה?) היכן את אותה אחת שנרקוד יחד סלסה לאור הירח? היכן את אותה אחת שנשלים אחד את השניה?
והיכן את אותה אחת שארגיש עם עצמי שלם בעולם בלתי מושלם?
שיהיה לכם בוקר נפלא ומקסים!
לפני 14 שנים. 17 בינואר 2010 בשעה 8:51