כל מה שתלוי מתייבש ונופל

הכל במגע בעצם, או הכל ביחס?
אולי הכל ביחד ושניהם, ועצם כל אחד לחוד?

עינוי לדעתי , עינוי טוב, מענג, חושק , מכאיב , הגורם לעוד.... לסקרנות.... לבלבול.... ולאיבוד התחושות....
הוא עינוי המגיע בשילוב מגע (ולא חוסר מגע כפי שואמרים כאן כמה חברים...) יחד עם יחס מתאים.

לחדור מצד אחד, לחקור את הגוף, ומצד שני לא לתת לו להגיע לשיא. לדבר בצורה ישירה, חדה והחלטית - אבל עם חיוך, עם מבט, עם תוכן.

סתם פקודות חסרות תוכן, כי פתאום בא לי, זה לא דבר שמחזיק הרבה מעמד. הוא נכון ויעיל ברגע של צורך בסיפוק עצמי אולי.... אבל כאשר היא לומדת אותך, יודעת מהן הרצונות שלך פקודות אלו חסרות משמעות....

רצון הדיוק, רצון הלמידה (היא אותך, אתה אותה) הוא הדבר החזק ביותר בכל קשר שהוא. בטח ובטח ביחסי שליטה.

האם הכל צריך לבוא אוטומטי אם כך? ברור שלא.
ברור לי, אחרי הרבה שנים של למידה, ניסוי ותהיה, שיש דברים שהם אוטומטיים מההרגל, והלמידה. אך כדי שקשר כזה צריך להצליח, צריך גם להפתיע (אתה אותה, היא אותך).