מזמן לא כתבתי, זה בא לי ככה פה ושם.... והנה שוב אני חוזר לכאן...
מכירים את השקט הזה שלפני הסערה? אני מגיע מוקדם לעבודה כדי לקבל את השקט הזה, להרהר, לבדוק מיילים, לראות מה חווה חצי עולם בזמן שאני חלמתי (על קשירות, פקודות וכל מיני דברים למיןיהם).
חשבתי לעצמי שהסשן הטוב ביותר הוא דווקא אצל החרדים , ואף אולי אצל הדתיים ההדוקים יותר - שם יש שמירת נגיעה אחד מהשני (אולי בגלל זה הם ממהרים להתחתן כל כך מהר)...
וזה בעצם מוסר ההשכל - שחלילה לא יחשבו שאני נגד, אבל לפחות שיעשו זאת מאהבה ולא רק מחרמנות...
שכן, הצורך בלשלוט (ולצד השני להשלט) גורם לרוץ לדברים שאני חושב שיגרמו הרבה פעמים לתבוסה של שני הצדדים , ולדעתי ככל שמאיטים את הקצב, לאט לאט הצורך יגבר - אך כל דבר שיקרה יהיה חזק יותר, אמיתי יותר, ובעל השפעה גדולה יותר.
גיליתי כי גם המשחק הוא החשוב, אך גם הכנות, והצורך שיהיה אפשר לומר הכל - בלי לפחד שמה תהיה משמעות מפחידה לצד השני - כגון פקודות, מבטים ושאר ירקות מנטליים.
שיהיה לכולם ערב מעולה!
לפני 13 שנים. 18 בינואר 2011 בשעה 19:32