יושבים לאכול ארוחת ערב.
אני במכנסי ג'ינס וחולצה מכופתרת שאיתם חזרתי מהעבודה.
היא לפי ההוראות , גופיה לבנה ותחתוני בקיני בלבד.
מגישה לי לשולחן את מטעמיה לארוחת ערב.
עומדת לידי ואני אוכל.
אני מביט בה מבט מאשר והיא מתיישבת לאכול לידי.
שואל אותה על מה שעשתה היום, מספר לה מה שעבר עליי בעבודה, והיא שואבת ממני כל מילה כמו חמצן לראות כמו כלבה שצמאה לצומי.
מספרת כמו ילדה מה שעבר עליה באותו היום - איך הבוס הסתכל עליה בצורה מוזרה וחרמנית, איך שחשבה עליי ולכן הלכה לשירותים לאונן אך נזכרה שאסור לה ללא רשות.
וככה יושבים לנו בניחותה ואוכלים ארוחת ערב ומחייכים אחד לשניה.
אני מסיים את הארוחה, נותן מבט מאשר, והיא מפנה את השולחן.
אני קם, והיא מתרגשת, חולצת ממני את החגורה, מורידה את המכנס ממני ותחתוני הבוקסר, ואני נשאר בחולצתי בלבד.
זה הזמן לעשות כלים, אמרתי בקול חגיגי. והיא במבט שואל... אני היום יעשה כלים אמרתי לה בלי שהוציאה הגה , את עשית מספיק להיום במטבח.
הולך חשוף ועם חולצה מעליי ומתחיל לשטוף את הכלים.
והיא כמו כלבה צייתנית, מתיישבת על ריצפת המטבח על רגליה ממש מאחורי כשישבני פונה אל פניה, והיא מתחילה בהכנסת פרצופה ישירות לישבני. מלקקת ומענגת.
ואני בצורה רגועה ממשיך לעשות כלים.
היא מנסה אותי, לראות מתי אשתחרר כבר, מתי אוציא קולות עינוג, אבל אני שותק, והיא מתחילה לשחק בי, לגעת בכל מקום. לשונה בחריצי וידי על חלציי . - וזה פשוט נעים.
אבל אני, אני שותק.
מסיים לעשות כלים, והיא במבט מבואס שלא הצליחה להביא לסיפוקי. זה הדבר היחיד שהיא רוצה לראות.
פעם היא אמרה לי שמה שהיא רוצה לראות בסך הכל זה את מיציי, את אנחותיי, ולחוות את סיפוקי.
ואני בסך הכל רציתי לראות אותה מתענה תחת טזיותיי אליה.
אני מתיישב בסלון. רואה טלוויזיה, רגליים מורמות והיא, היא שמה את ראשה על חלציי, ידיה על אשכיי, וכך שנינו נרדמים עד אור הבוקר.
וכל עולמי שלי וכל עולמה גם שלי...
