כל מה שתלוי מתייבש ונופל

היא עומדת מולי ואני עומד מולה.

היא ערומה. אני בלבוש מלא.

ושקט . 2 בלילה. רק את נשימותיה הכבדות והקצרות אני שומע.

אני מסתכל ולא אומר דבר.

בוחן אותה. את סבלנותה. 

קשה לעמוד מול כזה ולא לומר שום דבר. ולא להגיב.

ואני, במבטי הרציני והרעב מסתכל. מסתכל עם עיניי על כל סנטימטר בה.

על פניה המובכות ... עינייה הכחולות... שפתיה המצויירות... מלאות באודם אדום אדום כפי שהתבקשה. 

לחייהה האדומות ולא מסומק אלה מחום ומבוכה מרטיבותה המפמפמת.

על צווארה המהודק והגולש לכתפיים המסותתות.

שמתחתיהן שדיה המשורטטות והיפות שבכל אחת פיטמה היוצרת סימטריות בתוך מעגל וורוד מושלם. שדיים קטנים נפוחים ועומדים. כאילו נעמדו שם במיוחד בשבילי.

גולש מבטי לכיוון ביטנה הלבן ושם חור ביטנה הביישן וההמום. יוצר מראה של מפל שהתייבש בצורה כל כך יפה המגיע על המותן ואל רגליה הארוכות... ארוכות כאורך הגלות.

ובין אותן רגליים ממבצץ ומנצנץ זרם קטן של לחלוחית רטיבות מחרמנות מבטי הבוחן. . . וחריץ אדום בין עור מגולח וחלק האומר שלום הירני כאן ... אנה השתמש בי.

וכך בכהות חושים. אומר אני לך . התלבשי. וחזרי מחר שאביט בך שוב.