יושבים ומסתכלים אחד על השניה. סוקרים.
לפעמים אני מרגיש כמו מצלמה המצלמת תוכנית של האח הגדול. אני מבין, בוחן, גם את הפוטנציאל.
שקט, לא אומר הרבה , מהנהן, לוקח שלוק מהבירה, ובעיקר מקשיב. זה מה שאני אוהב. אני לא אוהב להסתער , אוהב לחכות, כמו נמר בין השיחים - לא מגלה ולא מתגלה... מסתורי.
ככה זה בדרך כלל בפגישות - זה גורם לצד השני להיות במצב אי נוחות משהו. וזה בעיקר מסתכל.... גם אותי.
בטלפון, הייתי איש שיחה מעולה, גלוי ופתוח - ואז בפגישה רק מבטים . מספר על דברים לא קשורים, וחושב איך אני קושר אותה עד חוסר אונים. איך אני גורם לה להתעוות ולנשוך שפתיים כשאני מתעסק בשפתיה (ולא אילו שבראשה).
ככה זה בדרך כלל בפגישות - זה גורם לצד השני להיות במצב אי נוחות משהו. וזה בעיקר מסתכל ... גם אותי.
וככה עוברים להם השעות, ואני יכול לדבר על הכל , ומצד שני אני מדבר על כלום - מדברים על סקס, מדברים על הצד הטכני , פחות על הרגש - את הרגש אני משאיר משום מה כאן. זה מעצבן מאוד.
בפגישה אני מסתכל על הצדדים הטכניים, מעצבן אותי שאני לא יוצא מזה, מסתכל על הצד הפיזי שלה, על הראש, הפה, הלשון. השדיים הרגליים , אפילו מלטף ברוך כאילו מנסה כמו חתול להיכנס בצורה מגורגרת - במחשב שאם היא רק תעיז לתת לי להיכנס - שם כבר יתחיל עולם אחר .... מסיבי, מטורף, בידסמי עד הסוף , עולם פותח גבולות.
ככה זה בדרך כלל בפגישות - זה גורם לצד השני להיות במצב אי נוחות משהו. וזה בעיקר , בעיקר מסתכל ... גם אותי....
