כל מה שתלוי מתייבש ונופל

אני מגיע אלייך,

בחוץ חורף חורפי במיוחד,

הגשם לא מרפה,

השמיים אפורים כאילו כועסים הם,

קולות המטר מפמפמים להם במהירות,

הדלת פתוחה,

אני נכנס.

האח דולק,

מביא איתו את שמחת החום מהחורף הקודר.

שקט יחיד שנשבר לקולות גיצי האח המרדניים.

את עומדת על 4 ישבנך מולי ועורך בצבע צהבהב מאש המקרינה מהאח על גופך כמו סרט המוקרן על המסך.

מחכה לי בשקט, קולרך על צווארך וזה בערך מה שיש על גופך הצמא.

במקביל אלייך פרושה הספה מוכנה בשבילי ורק בשבילי.

ואת, את השולחן.

וכמו שאת יודעת , במיוחד בחורף סגרירי שכזה,

נפשו של הגבר עוברת דרך קיבתו,

רולי סושי הנוחו בנחת על גב השולחן....

גב כמור, יפה, שמצדידיו מבצבצים עצמות ריאותייך.

את, בקושי זזה, רגועה ושקולה, יודעת מה את רוצה, את צמאה.

אני מוריד את מעילי, סוודרי ושאר חלקי בגדי המיתרים, ונשאר רק עם שוט שלי

ורצון להשקות.

בכל זאת, קר היום , וצריך לחמם אותך.

אבל את חמה, חמה אש מהאח המחמם, ואני, אני באתי מהקור העז שבחוץ.

מי שצריך לחמם כאן זה אותי, ותפקיד החימום בידייך.

רק בזכותך, אחמם את ליבי וגופי מהקור העז שבחוץ.

לכן, ישבנך מולי, גופך חם והאוכל מוכן.

אני מתיישב על הספה, מלטף את גופך , טועם ממטעמייך שהכנת עבורי.

ולאחר מכן טועם גם אותך.

חושב מחשבות חורפיות....