את עומדת צמודה לקיר לבן וחלק,
כאשר רק מנורת שולחן עוצמתית מאירה עלייך.
כל גופך החשוף נמצא מולי, והצל שנוצר על הקיר מהווה את קווי המתער.
אני קושר אותך עם הידיים שלך שגם ככה היו למעלה לפי קודה לשרשראות שנתלו על התקרה.
ידייך קשורות מסונוורת כמו במשרד חקירות שהקורבן תלוי על הקיר.
אני מגיע אלייך, נושם אותך, מריח אותך, ומתבונן עלייך כמו טורף המגיע לטרפו.
לוקח עיפרון מחודד, נוגע לא נוגע בך , ומתחיל לצייר סביבך, סביב הצל, מדגיש את קווי המתאר.
את מנסה לזוז, וכל תזוזה שפיץ העיפרון נוגע בך, ומשאיר חור קטן ואדום, תזוזה תלולה מידי עלולה לקרוע את עורך וטיפת דם יוצאת ממך.
אם את לא זזה, את עלולה להרגיש את גוף העיפרון הקר והקשה .
וכך לאט לאט אני מצייר אותך. , קשורה, - ואם את זזה יש לזה השלכה....
אני נותן לך להתבשל במיצייך מול חום המנורה המסנוור, מול המגע של העיפרון שמטריף אותך, ומול נשימותיי המתאפקות מלאכול את כולך.
נטיפים נטיפים, מחורייך יוצאים, מרוב חרמנות ורצון, וגם זיעה מצוורך לכיוון שדייך המחוממים.
רצון מטורף להתקרר מהחום, ולהשתחרר מהחרמנות...
אם תרצו המשך , תנו לייק ורעיונות להמשך...
