כל מה שתלוי מתייבש ונופל

עד עכשיו לא הבנתי אם זה ייתרון או חיסרון.

שנים של פגישה עם פסיכולוג -

הוא מקשיב לי, רק לי, אני יושב ומוציא את כל מה שיש לי אחרי יום עמוס.

הוא מצידו , מנגן את הצלילים שכל כך רציתי לשמוע, בדיוק בצורה שלחצתי בו.

הרוגע שיוצאים ממנו , עושים לי טוב.

-  הפסנתר שלי.

מתגעגע אליו, מאז שעברתי , הוא נשאר שם. עכשיו הבית ריק, והוא איננו, 

עכשיו אין מה שירגיע אותי.

אצבעות ארוכות שיש לי , אחרי אימונים אין סוף ורוגע שמשתולל לו בכיף, 

אולי אמצא לי פעילות אחרת לאצבעות האלה, יש רעיונות? 

אולי יש מישהי שיש לה פסנתר שאוכל לנגן את מנגינות הלב ומחשבותיי? אשמח לשתף אותה ביצירותיי.

שהרי אחרי באך , מוצרט ושאר החברים, מסונטה לאור ירח  ועד הפרילוד - וגם הג'אז והפאנק שיוצאים פה ושם,

ברור שיהיו עוד מחשבות מעבר....

אך היכן הימים שהייתי מוציא לעצמי את המיץ מנקישות מהירות, מלאות בקואורדינציה מרוצה, ועד הזיעה המתמשכת פשוט כדי להיות יותר טוב מהפעם הקודמת.

הלוואי והייתה כאן מישהי , בדיוק כמו הפסנתר שלי, שאוכל לנגן עליה את מחשבותיי.

בהצלחה לי.