לא מעט הפעמים שחשבתי מה אני עושה כאן?
למה אני למעשה כאן?
ומה כל כך מושך אותי במקום הזה?
התשובה די ברורה.
כל דבר שלא נחשב במיינסטרים, הוא מרגש. (טוב לא כל דבר, אפשר לשלב את זה במשהו מוזר בחברה של שילוב אלמנטיים סקסיסטיים אסורים בחברה ה"נורמטיבית נחשב למרגש את החברה הנורמטיבית עצמה- פילוסופיה בשקל? יכול להיות אבל העובדות בשטח מראות שזה נכון).
ואני? אני חלק מהחברה - נורמטיבי מבחוץ, ומבפנים - סירי הגעש גועשים להם כמו הר מתפרץ, ומידי פעם הלבה פורצת.
ומאיפה הרצון והחום הזה?
החיפוש האינסופי למישהי שאין חוצצים ביני ובינה ברמות האינטימיות ביותר - אני מדבר על הבייסיקס.
אף אחד לא שופט אף אחד, אפשר לומר בחלל האוויר מה שרוצים, משפטים סקסיסטיים עפים באוויר, מחיצות פיזיות נופלות להם אחת אחרי השנייה- ממש הטנגו האחרון בפריז.
תוך כדי כמובן כיבוד אחד של השני אבל עם פריצת הגבולות של הכיבוד הזה - מבלבל? בהחלט. כדי לעשות סדר - כל עוד מדברים יפה אחד לשני אפשר לומר - "תביא את הזין שלך שניה אני צריכה להשתמש בו לכוס שלי", או, "תפתחי את הפה שלך אני צריך להתרוקן בך" . תוך כדי הבנה שהמשפטים האלה נועדו בשביל העצמי של כל אחד, והשני הינו כלי כיבול אחד של שניה.
תוסיפו תוכן, אהבה, רגש, דיגי בבטן - ותראו זיקוקים בעיניים.
אבל זה כל הכיף,
חוסר החוצצים הזה, שאפשר לדבר על הכל באמצע שהולכים לשירותים בלי לסגור את הדלת - עד כדי כך.
כאשר מזדיינים אפשר לגעת בכל מקום בגוף, כל חור וכל אצבע ולשון תתקבל בברכה לשני הצדדים.
אז מה המיינסטרים או לא המיינדסטרים שלכן? מוזמנות לשתף.