|
|
|
כשכל הכלוב נצבע צהוב לכבוד השנים,
23 הזהב זמני וכולם נמצאים פה בפנים.
הודעות עפות, מי רץ וכמה כבר נחסמו,
אולי חיבורים מדהימים פה עוד יקרו,
ומחר כרגיל – כולם נעלמים.
תרגיל שיווקי מבריק.
לאחרונה קיבלתי מינוי חדש בעבודה.
לא קידום, לא שנמוך.
מלנהל יחידה עסקית מאוד גדולה ומצליחה, קיבלתי להקים, מכלום ושום דבר, יחידה חדשה.
יקח חודשים רבים, ושנים, עד שאגיע לכמות הכסף והאנשים שאנהל וגם עד שאראה לקוח ראשון.
אבל הפקידו בידיי את פיתוח העתיד של החברה לשני העשורים הקרובים.
אנשים שואלים אותי כמה אני לחוץ מהמינוי. מנימוס אני אומר להם שמעט, אך בפועל איני לחוץ כלל. אף לא טיפה.
אני כבר לא נלחץ מכלום.
מצד שני אני מתעצבן הרבה יותר וגם בקלות יתרה.
עצבים ולחץ הם כמו אהבה ושנאה. יש ביניהם יחסי זוגיות אפילו.
רק שבזוגיות של האהבה והשנאה יש לפחות צד אחד חיובי.
הלחץ, כמו העצבים, שניהם שליליים. עדיף להיפטר משניהם (מכיר שמעט לחץ זה חיובי).
העצבים בשנתיים האחרונות רק מתגברים, הסבלנות התמעטה ואני מתחיל לחשוב-
אולי באמת נפגמתי.
אחד – קשר אחד, שיעלים את השאר.
שתיים – אנחנו שנינו, וכל השאר מתפוגג.
שלוש – שלושה צעדים: תיאום, אמון, התמסרות.
ארבע – ארבעה חבלים שמחזיקים אותך בשבילי.
חמש – חמש נשימות עמוקות לפני הסערה.
שש – המצב בו אני הכי אוהב אותך.
שבע – התרגשות, ציפייה, התמסרות, עונג, קבלה, נתינה, הקלה.
שמונה – המחסום להכל. צו.
אני לא מחפש מילוי זמני.
לא בודק את הגבולות שלי על כל אחת שמחייכת יפה.
אני יודע בדיוק מי אני, מה אני נותן – ומה אני מצפה לקבל.
שליטה היא לא רק עניין של פקודות, עונשים ופרסים, או זיון חזק.
היא חיבור. עומק. שקט שנוצר כשיש אמון מוחלט.
היו מי שעברו פה. חלקן הקטן השאירו סימן, חלקן רק הדהדו רגע.
דלת אחת, פעם, הסתובבה מהר מדי – הכניסה והוציאה לפני שבאמת נבנה משהו.
זה נגמר. אני לא בונה קשרים על תחושות רגעיות.
אני כותב את זה בשבילך – זו שעוד לא פגשתי, אבל אולי את כבר מרגישה.
אם את בשלה, סקרנית, חזקה מספיק כדי להיכנע, ורכה מספיק כדי להיפתח –
הדלת שלי פתוחה.
אבל לא לכל אחת.
רק למי שראויה להיכנס – ולהישאר.
בדסמ ושליטה בשבילך זה להתנתק מהחיים ולהכנס לפנטזיה.
בשבילי זה להכניס את הפנטזיה לחיים.
הדרך שלי קשה יותר וארוכה יותר, אך בסופה מגיעים למקום גבוה הרבה יותר.
פוטנציאל לא ממומש.
כשמדובר בקשר עם פוטנציאל שנגמר זו הרגשה של פספוס, במיוחד כשמדובר בתחילתו של קשר בדסמי שרק התניע, התחיל לנסוק, כמעט והגיע לשלב ראשוני של שליטה ונגמר.
גם מאפיזודה קצרה ניתן ללמוד הרבה.
נכון שלנשות הכלוב יש מאות ואלפי הודעות ומבחר אין סופי של גברים, וברירת המוץ מהתבן היא המשימה המייגעת ביותר שלכן, אבל גם לא פשוט, לפחות לי, למצוא מישהי "מתאימה" לדרישותי. עוד יותר לא פשוט כשאין מבחר, ועד שנמצאה הפוטנציאלית התנאים לא הבשילו.
בזמנים אחרים...
מישהו חייב להגיד את זה.
כל הפרשה הפכה לבדסמית מאז שג'יי פוטליק נכנס לתמונה.
הכלוב מתעורר לאט, מתעורר מאוחר.
כמה בודדות, ללא מנוי, בודקות מי כתבו, עוברות על בלוגים.
מדי פעם מבליחה לרגע, במצמוץ זריז ותיקה, רואה מי נמצא ושוב מתאכזבת.
כינויים באים והולכים, עדיין במספרים נמוכים, בקהל ישנוני של בוקר.
חלק מהכלוב עדיין ישן לאחר לילה סוער, חלק נאחז בכמה שניות של שקט לפני שהילדים קמים וצריך להתחיל עם האחריות, נכנסים לרגע לעולם של פנטזיה.
חלק שותה קפה בנחת ליד עדן החלון, מזפזפ בטלפון בין אפליקציות והכלוב.
ורק אני תוהה מה איתך. נכנס בשביל לראות זיק של תקווה שאת בסדר.
זה שילדונת פה שואלת שאלה ואז עוד לפני שהיא קוראת את התשובה היא עושה גוסטינג זה בקטנה. ילדונת, לא מצפה לכלום.
אבל זה שאת נעלמת לי.
את שהתמונה בפרופיל שלי היא מהותך.
זה כבר כמו סכין בלב, ואז לסובב.
לפעמים צריך לעצור,
להפסיק הכל.
לקחת את כל האויר שאפשר,
ולתת לעצמך להינות.
להתענג על הרגע המתמשך,
תקבלי אותי,
תקבלי את כל כלי.
עם מלוא העוצמה שמכוונת,
העוצמה שכולה ממוקדת.
תתני לעצמך,
תרשי לעצמך,
משהו טוב.
לפעמים צריך לעצור,
להפסיק הכל.
לקחת את כל האויר שאפשר,
ולתת לעצמך להינות.
להתענג על הרגע המתמשך,
תקבלי אותי,
תקבלי את כל כלי.
עם מלוא העוצמה שמכוונת,
העוצמה שכולה ממוקדת.
תתני לעצמך,
תרשי לעצמך,
משהו טוב.
