קשר מוט

לאחרונה קיבלתי מינוי חדש בעבודה.

לא קידום, לא שנמוך.

מלנהל יחידה עסקית מאוד גדולה ומצליחה, קיבלתי להקים, מכלום ושום דבר, יחידה חדשה.

יקח חודשים רבים, ושנים, עד שאגיע לכמות הכסף והאנשים שאנהל וגם עד שאראה לקוח ראשון.

אבל הפקידו בידיי את פיתוח העתיד של החברה לשני העשורים הקרובים.

אנשים שואלים אותי כמה אני לחוץ מהמינוי. מנימוס אני אומר להם שמעט, אך בפועל איני לחוץ כלל. אף לא טיפה.

אני כבר לא נלחץ מכלום.

מצד שני אני מתעצבן הרבה יותר וגם בקלות יתרה.

עצבים ולחץ הם כמו אהבה ושנאה. יש ביניהם יחסי זוגיות אפילו.

רק שבזוגיות של האהבה והשנאה יש לפחות צד אחד חיובי.

הלחץ, כמו העצבים, שניהם שליליים. עדיף להיפטר משניהם (מכיר שמעט לחץ זה חיובי).

העצבים בשנתיים האחרונות רק מתגברים, הסבלנות התמעטה ואני מתחיל לחשוב-

אולי באמת נפגמתי.