"אתה רק קושר או גם דברים אחרים?" שאלה בסקרנות עם נימה קצת מתגרה. "אני בעיקר קושר ואם תהיה כימיה אז אני גם מחטט" עניתי למתחכמת שהציגה עצמה כקטיה, רווקה בשנות השלושים. "אני בטח אמורה לשאול עכשיו איפה אתה מחטט. נכון?"
במשך כל השיחה היא מנסה לדלות עוד ועוד מידע עד ששאלה אם אני מוכן להיפגש איתה עוד באותו היום לפגישת היכרות. לא הייתי מוכן לספונטניות שלה וכשהיא אמרה שהיא רוצה שניפגש בחצות הבהרתי שזה לא מתאים. לא רק שזה מאוחר ואהיה עייף, גם הייתי מחוייב לצוות השרון בפעילות המחאה בבוקר מוקדם. ככל שניסיתי לדחות את הפגישה כך היא התעקשה להגיע.
היא הגיעה לביתי בחצות עם חיוך מתוק וגוף רעב שיעשו בו שמות. סיפקתי את רעבונה וצימאונה במשך כשלוש שעות של סדום ועמורה וכשסיימנו את "פגישת ההיכרות" כבר היכרתי כל פרט בגופה. (מזל שלא נשארה כגופה). כהצעתי לה להישאר לישון אצלי היא כבר הייתה בחלום השני מתחת לשמיכה שלי.
כששעון המעור צלצל התארגנתי לצאת לפעילות המחאה והופ, הילדה הנקשרת ושוחרת הכאב קפצה מהמיטה והודיע שהיא מצטרפת אלי.
נסענו לנקודת המפגש, תפעלנו את החסימה ביעילות רק שהפעם הופיעו להן שש ניידות משטרה ועצרו את כולנו.
"על מה המחאה שלך ולמה יש עליך שטפי דם?" החוקר שאל.
"אין לי מושג" היא ענתה לו בחיוך ביישני. הייתי בדייט ועכשיו אני עצורה.
היינו 9 אנשים בתחנת משטרה, כלואים בתוך כלוב קטן במשך כל היום.
היא הגיע מהכלוב ונכלאה בכלוב.
מעבר למצופה.