מה שלא כתוב
צופה מהצד יכול היה לחשוב שבת שבע נינוחה או משועממת. שפת גופה לא הסגיר את רצף המחשבות המגוונות שעברו במוחה כשישבה על הכורסה המרופדת, רגל על רגל בזמן שבעלה, אוריה, למרגלותיה, מנשק בתאווה את כפות רגליה ומנקה אותן ביסודיות עם לשונו.
מידי פעם היא הביטה בו במבט של זלזול וסלידה. תחבה את רגלה עמוק לגרונו ודירבנה אותו להקפיד על ליקוק יסודי.
גופו הערום, החסון והשרירי, כמו זקפתו המפוארת, פסקו מלגרות אותה מזמן וגם עכשיו, בזמן הביוץ, היא חשה אפס גירוי. היא כן נהנתה מהשליטה. בעלה, אוריה החיתי, סגד ליופיה, חכמתה ולכל איבר בגופה.
שנתיים מאז כרתו את ברית הנישואין. תקופה של ניסיונות חוזרים ונשנים להתעבר. ניסיונות שהביאו עימם תקוות גדולות ואכזבות קשות יותר.
ברקע היא שמעה את נקישות אנשי הגיוס על דלתות השכנים וידעה שזה עניין של חצי שעה עד שעה עד שהם יפקדו את ביתה ויזמנו אותו לקרב במה שנקרא היום צו 8.
באקט נדיר של חמלה היא הרשתה לו לעלות עם פניו אל ערוותה ולתקוע את לשונו בין שפתי ערוותה הנפוחות גם כך מהביוץ ובעיקר מתשוקתה החבויה לשכן הכריזמטי - המלך דוד. מלך אמיתי. דומיננטי, כריזמטי, חזק, החלטי, מושא תשוקתה בחודשים האחרונים.
בזמן שידיה העדינות אחזו את ראשו בחוזקה, מצמידות את פניו עמוק בין רגליה, היא נשענה לאחור ודמיינה דמיונות על מסעות בזמן. "אם הייתי יכולה לצאת מכאן ולנדוד לעתיד הייתי לבטח מתקבלת כדיילת באלעל במחלקה הראשונה. הייתי מפתה דיפלומט שרמנטי ועושה לו ולי שני בנים כדמותי."
הפנטזיה עוררה את גופה והגבירה את כמות הנוזלים שזרמו לתוך פיו של אוריה.
הפנטזיה כל כך נעמה לה שהיא גנחה בחופשיות שדירבנה את בעלה/עבדה להגביר את ליקוקיו ולשתות את מיציה בתאווה מהולה בהערצה ואהבה אליה.
מגייסי צבא המלך החזירו אותה למציאות. היא שלפה את ראשו מיצוע באחת ומיד סטרה על לחיו ופקדה עליו להישאר על הרצפה, החליקה את חלוק המשיכה על גופה ופנתה את הדלת לקבל את הצו.
כשחזרה לחדר עם הצו, סטרה על לחיו השניה, נשקה את מצחו, הגישה לו את הצו ובקשה ממנו בנימה מצווה שירד לבאר וימלא את האמבט על הגג לפני שהוא יוצא לקרב.
היא לא בזבזה זמן. בעוד בעלה עולה ויורד מהבאר לגג עם שני דליים בידיו, ארז את חפציו, את נשקו ומדיו. כשסיים למלא את מבוקשה, נשקה על לחיו ושחררה אותו לצבא. יציאתו מהבית עשתה לה נעים. תחושה של חופש מעול נוכחותו ומעולו של עולם.
היא נגשה אל המטבח, מזגה לעצמה כוס יין והביטה מבעד לוילון על מעשיו של דוד המלך - השכן הנערץ שהיה עסוק במתן פקודות נחרצות לשריו. היא הכירה את מנהגיו וצפתה מראש שתוך רבע שעה יעלה אל הגג לשעת הרהורי הגג הקבועים שלו. הפעם היא תעשה את הצעד שתכננה ודמיינה בחודשים האחרונים. הוא יבחין בה הפעם אפילו שהוא מודאג.
צב 8