בין השמשות

יומולדת 3 שלנו אתמול, יומולדת שלך היום. מה שאומר שלפני שלוש שנים הייתי מתנת יומהולדת. מאז ועד היום ניסיתי לשפר את המתנה הזו, כי מגיע לך ומגיע גם לי שיגיע לך.
בשנה האחרונה העפנו לאויר ולהטטנו הרבה תפוחי אדמה חמים של חיים. חלקם נפלו ויפלו לידיים ויהפכו לפירות נהדרים, אחד או שניים נפלו ויפלו על הראש כמו ביצה רכה וידרשו חפיפה.
אבל דבר אחד ברור, זה הולך קדימה, זה נהיה יותר טוב. הפנטזיה רוקמת חיים, גידים, שרירים, עצמות. החיים לא מאבדים את ציפור הפלא הצבעונית הזו הסבוכה להם בשערות הראש ויודעת לפרקים לשאת אותם באויר, חסרי שליטה ועתוקי נשימה אל מחוזות חדשים של פלא והשתאות.

אני ואת כל הזמן מבחירה. לא קושרים אותנו חוטים חיצוניים של מוסד או ילדים משותפים (אפילו שבכורי קורא לבנותייך אחיותי החורגות). קושר אותי אלייך החיבוק החזק פנים מול פנים לפני שינה. חזק להכניס אותך אל פנים חזי, לגונן ולשמור עלייך, חזק להכנס ולהתכרבל בפנימך הרותח. קושר חיפוש העיניים עם שחר את שערך הסתור עופף את זיו פנייך החזקים והמתוקים על הכר לצידי והצורך הדחוף לקשט אותם בנשיקות קטנות.
קושרת הצביטה הקטנה בלב בבוקר כשמאלץ יומי ללכת, קושר החום בחזה כשהדרך לוקחת אותי בחזרה עם ערב. קושרת הסערה בלילה, או בבוקר, או בצהרי שבת, או בערב מתחבאים לילדים, או בשירותים ציבוריים (הגיע הזמן שנתבגר?) כשעוד מערבולת ריחות התשוקה נרגעת מעלינו ואני כבר רוצא להתחיל מהתחלה.

ישנתי בערב אז קמתי היום לפנייך. חיבקתי אותך והתענגתי על ריחות הגוף המערסלים במתק שלך. הבוקר ריחות המצח וקו השיער. מעדן חיים מתוק שלי, לשנה הרביעית, שלא יפסק לנו. שברכת החיים הזו תימשך. שימשיך ויתחסן לנו הבסיס, שימשיך וישכיל לינגוס רק כפסע מן הסערה.