בין השמשות

יום הולדתך היום, יומיים לאחר יום השנה לשנתיים שאנו בשניים.

השנתיים המסחררות האלה, המלאות בכל, מכאב ועד שמחה גדולה, מסופות ברקים ועד דממה דקה של רוגע.

כששאלתי אותך איפה היית רוב ימי, ענית שאם היינו נפגשים קודם, סביר להניח שהיינו ניתזים לכיוונים מנוגדים. יש סבירות. שנינו אש, ללמוד לנהוג את עצמך לוקח זמן. ללמוד מה באמת חשוב לוקח זמן רב עוד יותר. לקח את הזמן שלקח להיות מסוגלים למפגש. עוד במשך שנתיים אנו ממשיכים ללמוד מה עושים עם זה. הלימוד לא נגמר, ואני מקווה שגם לעולם כל יום יוליד תובנה חדשה. אבל כבר עשינו תואר בנושא עצמינו. אנחנו מוסמכים אחד לשני. הרי את מוסמכת לי.

עכשיו אני אומר "מזל טוב". מאיפה בא האיחול הזה? למה לא לאחל ישירות אושר, הצלחה, שפע? כי את היסודות לכל אלה אנו מניחים במו ידיינו אנו. לא צריך איחולים, צריך להתכוון ולעשות. אבל מרגע זה ואילך צריך גם שתנשוב רוח טובה במפרשי ההסתברות, כדי ששום דבר לא יפריע לשתיל לצמוח, שאולי אפילו יפתיע רצף של גשמי ברכה. בשנתיים שלנו ביחד יצא שנאלצנו להתמודד עם הרבה רעש רקע (אם אפשר לקרוא לצרות צרורות רעש רקע :). עכשיו כל שאני מאחל לנו הוא שקט סביבתי, כך שאת זמננו נוכל להשקיע בעצמנו. לא בהכרח זה ככה, אבל לנו שנינו זה עושה רק טוב.

שנתיים יחד, ומרביתן בלוויית "משתמושים" בכלוב. אהבתי אלייך כל כך גדולה עכשיו ועוד גודלת, ואני יודע שלא צריך חופת יחסי שליטה כדי לרצות לפול על הברכיים, לשקת לעקבות הנמוגים שמשאירות כפות רגלייך היפהפיות על אריחי הרצפה הקרירים,בקיץ.
וגם אם לפעמים שורק השוט, הזמן השקט והמאושר ביותר בשבילי הוא כשבא הרגע הנכון ללטף את שני צידי פנייך ולנשק את ראשך וכפות ידייך. או לחילופין את התחת הלבן כשלג שלך.

יום הולדתך היום, יומיים לאחר יום השנה לשנתיים שאנו בשניים.
סמיכות האירועים לא אומרת, לא יכולה להגיד שנולדת בשבילי, שנולדתי בשבילך. זו תהיה רומנטיקה ריקה.

אבל היא יכולה להגיד, ואכן אף אומרת בתרועה רמה, שמזה שנתיים נולדנו אחד בשביל השני, ומשם אנחנו גדלים ביחד.