בין השמשות

הייתה לי הרגשה שמשתמושה תפריע לי לכתוב את הפוסט הזה.
לפני חמש דקות היא נחה במיטה, הלומת 12 שעות עבודה ולא מעט אלכוהול. כל כך נהדרת: חצי גום ערוף מתחת לפוך, בגד גוף מופשל מעל לציצים הנהדרים (תודה, אלוהים, על שלושת התיקתקים האלה, במיפשעה), אצבעות חזקות שלובות על החזה, שיער פרוע, כמעט כמוה, מרחף מעל לשפתיים החטובות, לפנים כה חזקות.
(עכשיו היא סוחבת לי, רדומה, את הדרינק מתחת ליד).

היה לי את ערב הסילבסטר הכי הכי הכי נהדר אי פעם.

(לא יודע אם לכתוב או ללטף בשתי ידי את פניה הדורשות נישוק יסודי. גם וגם. איזה כיף לחרמן את פניה הנרדמות בשתי כפות ידי).
(תרדמי מפלצת בלתי נלאית אחת, מערבולת כוחות לא נגמרת, מסחטת גמירות, נו די כבר!)
ידעתי כמה סילבסטרים מפוארים בעשור האחרון.
מארוחות פאר בשאטו מתורגל, עם שף פרטי וסומילייה, ועד מסיבות רייב ערופות תודעה ומיוחמות ריקוד.
כזה סלבסטר עוד לא היה.

מושה סירבה לצאת. סירבה להיות בביתנו התל- אביבי. הבנות שלה חוזרות מחר מחו"ל, וחוץ מזה היא טרופת עבודה, בימים אלו.
אז נהיינו שנינו לבדינו, רחוק בספר הלא חוגג בעליל.
מי היה יכול לנחש שאים אים אמא של כל האורגזמות מתחבאת בכפר?
לא אני.

להודות על האמת? אין לי מושג מה היא עשתה. אבל היא ריתכה את הזין שלי ואת הנשמה שלי לישות זועקת און וחדווה צעקנית אחת.
זה התחיל במשהו ספק סשן, ספק זיון. ספק כאב, ספק עונג, ספק מליקת אשכים, ספק צלילת חדירה נטולת מגבלות עומק.
מושה גמרה לפני. ואחרי. מספר פעמים, כלבת היחום הזו. גמירות שיחודיות לציוד שסנטה קלאוס העניק בחצי קינאה לאמא הזונה שלה כשהייתה בהריון.
יש למושה כוס פלאים. 10 דקות לאחר פיסט דורסני היא מסוגלת לפצח אגוזים (צ'. קום מהקבר) בכוס המתהדק בעוצמה שלה. והוא התהדק. כל כך נפלא לשמוע אותה גומרת. בגרון משוחרר, בתיבת תהודה שמאחדת דגדגן, נרתיק, תחת מעגן, בית חזה, רגליים ארוכות ארוכות, מפרפרות ולבנות, ואפילו אונה אחת, גם יחד.
אבל זה הריכוז (הריכוס) בה. זה היה לפני חצות סוף שנה.

אני לא יודע מה נהיה. אני רק יודע שאף פעם לא הבנתי למה הכוונה ברעידת אדמה.
היא גמרה, ואז הרחיקה את פני, באישונים פעורים ובנחיריים רוטטות
נעצה בי את המבט החרמני שיכול לבקע פלוטוניום,
התחילה לזהם את הפה היפה,
ולהבטיח הבטחות כוס לשנה החדשה.

אני זוכר את עצמי צועק.אני זוכר את עצמי גומר וגומר וגומר וגומר.
אני זוכר את הזמן שנמשך ללא זמן. את הגמירה שנגמרה, אבל המשיכה להגמר.

אלה היו כנראה שתי דקות בודדות בלבד, כי אני זוכר אותה זועקת: איזה דרך לקבל את השנה החדשה! גמרת מאחת עשרה חמישים וושמונה ועד שתים עשרה, אפס אפס.
מחר בבוקר נצטרך להתעלם באומץ מהשכנים.

תשמעו משהו, עדיף על נשיקה מתחת לדביקון!!! איך היא כיוונה את הל"וז ככה?

מושה שלי, את ראויה להרבה כותרות בהרבה אתרים.
באתר האשה התומכת, למשל, היית צריכה להיות פרדיגמה.
אבל היום אני בענייני אתר הכוס של העולם זורח.
שמה את סופר נובה.
את גורם שמיימי, מפעפע ועתיר גרביטאציה, שגרם לזיקוקי דינור ראש השנה האזרחי לזנק אל על ולהתפוצץ ישר מהזין שלי.

בא לי לצאת לגשם,

לעמוד בדום מתוח עד הבוקר,
מצדיע לכוס המופתי שלך.