בין השמשות

מוצ"ש, לילה.
נשבר החום.
אחרי יומיים של קרחאנה מגן עדן,
סשן ועוד סשן וטירוף קטן ואח"כ קצת וניל,
שתי כוסות צוננות של רוזה ריחני מתרוננות על השולחן,
מושה יושבת ומנגנת קטעים מהתשיעית על האורגנית של בתה הבכורה.

אצבעות כה חזקות ולהן מניירות של תום כה ילדותי.
כמה שהיא מתוקה, הכלבה הזונה הקשוחה הזו.
איזה גב יפה
אילו פנים חזקות ותובעות נישוק,
איזה ריחות גוף מדהימים,
איזה אגן דשן, עוגן חיים, בתום מהלך רגליים כה ארוכות
איזו נשמה גדולה וטובה.

שרדנו דרך זמנים קשים כל כך,
עכשיו כשנראה שהחבל של הקשר הגורדי, בידיאסאם של אלוהים, קיבל חיים משל עצמו,
וכמו נחש תבוני מתפתל ופותח את קשרי עצמו,
מה יהיה?

גם בעוד אלף שנה אוהב אותך.