משחקים לשעת לילה מאוחרת

קשורה כמו שה לשחיטה, זרועות פרושות לצדדים, כל אצבע זוכה לעוד ליפוף של סרט דביק. זעה יורדת, מטפטפת ומרטיבה את החבל המחופף סביב הקרסול. גם הראש, מכוסה העיניים, מוחזק היטב לעמוד שלמרגלות המיטה, שלא יזוז, שלא יברח, שלא יציץ...

המחט הראשונה נכנסה אט אט מתחת הציפורן, רעד עבר בה, רעד של כאב ועונג. ואז עוד מחט ועוד ציפורו ועוד אחת ועוד ועוד ועוד...

ברביעית כבר היה קשה להחניק את הזעקה, כמו חייה פצועה באמצע לילה קודר.

בשבעית, הדמעות כבר הרטיבו את החזה הזקוף שלה, אז הבטן והסדינים.

בתשיעית, פתאום שקט, היא נכנסה בשער הדמעות ונדדה לעולם שמעבר. 

ישבתי והסתכלתי, מלטף בעדינות את החזה, יורד לבטן ואז חוזר ועולה ומסיר קו של רוק המטפטף מזווית פיה. כך ישבנו, שכבנו, כל אחד בעולם משלו...