מחשבות של יום יום

הסיפור שלה מסופר על ידי כל כך הרבה אנשים.
הונגרייה יהודיה ולא כל כך דתיה.
לא בת בכורה,ולא הכי צעירה במשפחתה.
שיער שחור, עיניים כחולות ויוקדות. כל כולה מתריסה.
מתריסה כנגד האנטישמים,מתריסה גם כלפי הנאצים
ונוקמת את נקמתה.
"אני אחיה ואפרח, ואתם תמותו".
ולא ידעה עדיין, עד כמה צדקה.
היא שרדה והימשיכה הלאה. לארץ ישראל שמה פעמיה.
עלתה על אונית מעפילים,ושם פגשה את בעלה.
שבוע אחרי שהיו ביחד אמר לה: "אני אוהב אותך."
והיא אמרה. "מתי נתחתן?" כל כך פשוט וכל כך מתאים.
הריון כבר בקפריסין. לידה בישראל שבקושי היתה בת שנה.
ועוד לידה,והמשפחה עם השנים מתרחבת.
בעלה בשליחות המדינה. והיא בשליחותה. הדבק של המשפחה.
ועוברות השנים, והילדים מתחתנים והבית מלא שמחה ואושר.
וגם כשקשה,אז היא יודעת ומנחילה את תורתה לדורות הבאים:
על הכל תגבר האהבה ,החריצות והשמחה.
והיא תורמת, ומתנדבת ועוזרת לזולת.
ןילדיה הבוגרים כבר,משתאים ומתאמצים לעמוד בערכיה שערכי
אמת הם.
וכל אחד מצליח ופורח בדרכו שלו,דרכה שלה.
והבית מתמלא בהרבה נכדים,ואף תורם של הנינים מגיע.
ושמחת החיים משפיע גם עלי ,אחד הנכדים.
וזהו כוחי מפני היאוש הנוראי. כי זאת היא מתנתה.
שלה ושל סבי.
אולי אני לא עשיר גדול.אולי לעולם לא אהיה גיבור.
אבל כל חיוך שיוצא ממני. היא מורשת זכרון.

לפני שלושה ימים הלכת בפעם האחרונה.
ואני מוצא עצמי מעל קברך. אוחז באת חפירה.
ובפעם השניה מזה עשור,אני מוצא את עצמי בוכה.
ומתגעגע כל כך.
השלמתי עם עזיבתך מזה כשבועיים.
אבל בלילות הבטן מתכווצת,ובעיניים דמעות
החור הזה שנפער פתאום בליבי.לא יסגר כל כך מהר.

לילה טוב סבתא ושתדעי כי ניצחת.
ניצחת את הצוררים בכוח החיים.
ניצחת את כל הקשיים והמחלות.
את ממשיכה הלאה לפאזות אחרות.
ומשאירה את צוואת החיים.
למצוא בכל דבר רע את הטוב.
ולזכור מהם הדברים הנכונים.
והטובים.