מחשבות של יום יום

האמת. אני הבן אדם הכי ציני. לא מאמין לאנשים. בוחן מה האינטרס האמיתי שלהם, או חושב שיודע מהו

ולרוב החשיבה היא שלילית . לא דרך הכי מדהימה לחיות. אני יודע. אבל ככה זה כשחוטפים כאפות בחיים

ונמצאים בתוך המטריקס המדכא של עבודה מפרכת שלא מובילה לשום מקום אלא רק מאפשרת לך להחזיק

את הראש קצת מעל המים ,כאשר בסיומו של יום עבודה מפרך אני בא לבית ריק. וכמו שהבית ריק ככה גם הנשמה.

והלב די מת.

כבר לא בא לי כלום. 

צופה בטלוויזיה.

ערוץ 2 הא ערוץ די שנוא עלי. אם תחשבו על תכניות הדגל שלהם כדוגמת האח הגדול, ושאר גועל ריאליטי, או על ההומור הדי

רדוד שמנסה תמיד למצוא את המכנה הרחב ולא האיכות. כן. אני מעדיף תמיד לראות משחק טוב או להאזין למוסיקה שקטה

ולא לזהם את עצמי בערוץ הביוב.

ואז באה התכנית הזו שנקראת בוס בהסוואה. עוד ריאליטי. רק שהפעם זה יותר דומה לתכנית המליונר הסודי מאשר האח הגדול.

אז אני רואה אותה.לא בערב השידור חס וחלילה. בשביל זה יש ממיר מקליט שחוסך לי את הזמן של הפרסומות המעצבנות

(ויקום הגבר שיגיד שלא בא לו לתת כאפה לאותו מתבגר מילל עם שיני הברזל בפרסומת החדשה של מילקי...במחשבה שניה, למה אני מפלה?

שתקום גם הגברת.)

ואני רואה את המנכ"ל של רשת מלונות פתאל שיוצר קשר ישיר עם חמישה מעובדיו. ואיך בסיום התכנית הוא מצ'פר כל אחד ואחת. זו מקבלת מחשב מיוחד,

והחדרן הערבי שמקבל קידום למפקח אחרי שלושים שנה וגם מענק מיוחד.והמרוקאית החמודה שיודעת להכין את הביצים הכי טובות מקבלת שבוע השתלמות

בפריז, ואני פתאום די מבסוט. 

ואז כותבים בסוף את מה שאירע לג'מאל הסודני שבסך הכל ברח מארצו השסועה וההרוסה ומנסה בכל כוחו לשרוד תוך כדי עבודה קשה ומפרכת בתור עובד

משק במלון באילות. וג'מאל היה מורה ומחנך בסודן. והוא דובר עשר שפות.

אז ג'מאל מקבל ממנהל פתאל מילגה לשנתיים וגם האפשרות ללמד את אחיו הסודנים שגם הם עובדית ברשת ,את השפה העברית.

עד כאן הכל טוב ויפה נכון? ואני לוקח עוד שאכטה מהסיגריה שגילגלתי קודם והולך לעשות לי קפה די מבסוט. עד שהכותרת האחרונה של התוכנית תופסת

אותי טוב טוב. ג'מאל נמצא כרגע במתקן חולות וממתין לגירוש. לא מלגת לימודים ולא נעליים.ואני מרגיש איך הקטרזיס שלי הולך ומשתנה באחת 

ואני חוזר אחורה לציניות שלי ומגחך במרירות. הרי בישראל אני חי. מדינה שכבר מזמן איבדה את רגישותה לפליטים, ולאנשים חלשים באופן כללי.

למה להיות מופתע?

סעממק.

ואני חוזר וחושב על המצב שלי. עובד מאוד קשה. אבל גם במקום העבודה שלי מעריכים אותך על פי ההשקעה שלך בעבודה וזה בסדר. אני גם למד המון שם.

הולך וצובר כלים שיחזקו את הסכוי שלי לקידום באותו מקום או רוכש נסיון מעשי שיתן לי אופציות עתידיות טובות יותר.והעובדים שם ברובם הם אנשים טובים.

באמת . והמשכורת שגם אםנעלמת לעומת שבאה, עדיין נותנת לי עמדת כוח מסויימת מול המאסטר הנורא הלא הוא הבנק.מה שלום הסוכר? טוב תודה. בשליטה מלאה

וגם המשקל פחת משהו ואני מרגיש פיזית יותר טוב.

אבל אני עדיין ממשיך ושואל את עצמי.

בשביל מי? בשביל מה? למה בעצם האורגניזם הזה המכנה את עצמו אלריק ממשיך ונושם ללא סיבה אמיתית ומוצדקת?

אני את התיקון שלי בעולם הזה עשיתי לפני כמה שנים. לא מחכה לי שום דבר מדהים בעתיד שאני יכול לחשוב עליו.

וכשבאות מחשבות שכאלה. גם מעיין המילים הולך ונכזב והידיים כבר לא מקישות במרץ על המקלדת.

זה לא מוצא חן בעיניי...

ואיזה בעסה לג'מאל.