יום רביעי.שוב יום של חדלון מתמשך.מציאות אפורה
שנושכת בנשמה חזק חזק.
שמעתי היום שמיס קלייר החליטה לפרוש.טוב זה לא בא בהפתעה.אבל באיזה שהוא מקום אני לא מרגיש נוח.
ומה שעוד יותר מעצבן זה שאפילו לא היינו באיזה קשר
מלבד קצת מכתבים ווירטואליים.אז למה זה מציק לי?
אולי המצפון הוונילי אומר לי שמספיק עם השטויות
לפני שמאוחר מדי.אבל אני יודע שבשבילי הכל כבר מאוחר מדי.
מאוחר מדי לתקן כל כך הרבה שגיאות.שגיאות שגורמות לי לאמר לעצמי כל בוקר איזה אדיוט ושמוק שהייתי,
ושאני.גם כיום.אני בן 37 רווק שכנראה לא יתחתן לעולם.
אחרי שני מסלולי עבודה שזנחתי,שמן,חסר השכלה רלוונטית
בשביל לשפר את מצבי,וחסר יכולת כלכלית לשנות משהו.
יש למשהו אקדח אולי....
אבל לא אני לא ממש מתכוון לחתוך ענין.יש לי עוד
כמה הנאות בחיים.עדיין נשאר לי טיפה של שכל גם אם לא הרבה.ואני יודע שאם אעשה משהו אידיוטי אז אנשים
אחרים שאיכפת לי מהם יפגעו קשות.אז זהו שאת זה ,אני לא מתכוון לקחת עלי.
לפני 19 שנים. 25 במאי 2005 בשעה 17:57