מחשבות של שרמוטה

הוא מחץ את הלחיים שלי עם כף היד הענקית שלו כך שהשפתיים שלי בלטו החוצה, קירב את הפנים שלי לשלו והסמוכטה שירק עליי בדיוק נטפה לי מהגבה לאף..

כל מה שראיתי זה המבט בעיניים שלו,

כמו זאב שמסתכל על הטרף שתחת טלפיו מפסיק להתפתל ונכנע, רגע לפני שהוא הורג אותו.

או מלך שמוודא שהנתינים שלו הפנימו את מעמדם הנחות, רגע לפני שהוא מצווה עליהם להשתחוות.

הגבות שלו התכווצו והוא שאל בכזו רצינות "מי שרמוטה שלי?"

"אני שרמוטה שלך" לחשתי בין שפתיי המובלטות

"מי זונה שלי?"

"אני זונה שלך" לחשתי שוב, מנסה להעביר לו במבטי את עומק הכנות שבדבריי

הוא דחף את הראש שלי חזק על הזין שלו שנתקע בגב הגרון שלי וקילל אותי בצורה כלכך מבזה שכאב לי בחזה מהעלבון והכוס שלי השפריץ.

מכל הרגעים המושלמים שהיו אתמול, רגעים של השפלה וקריעה, המבט בעיניים שלו, שחדר אליי יותר עמוק מהזין שלו בתחת שלי וכבש אותי יותר טוטאלית מהגוף הענק שלו דוהר עליי..

המבט הזה רודף אותי.

אני טרף שהפסיק להתפתל תחת טלפיו של הזאב כי הפנמתי שהוא תפס אותי ואין לי לאן לברוח

אני נתינה שיורדת לברכיי ומשתחווה, מברכת את השליט שישיעבד אותי לשארית חיי

ואני תוהה.. מהי אהבה? מהי תשוקה? מהי שבועת אמונים?

למול ההתמסרות המוחלטת שלי אליו.

אין רגש יותר חזק או חוויה פיזית יותר מעוררת מהכניעה אליו.

אני שלו.